מעשה בחסיד אחד, שהיה עשיר וקרוב למלכות, והיה לו בן אחד יפה-תואר ויפה-מראה וחכם. ובעת פטירתו של אותו חסיד ציווה לבנו, שלא יצא מבית-הכנסת משעה שיקום החזן להתפלל ויתחיל קדיש, עד שיגמור כל תפילתו; וגם אם יקום אחד לומר 'ברכו' שלא שמע תפילה, ימתין עד שיגמור תפילתו. ועוד אמר החסיד לבנו: "כן עשיתי כל ימי והצלחתי במעשי. וגם אם תעבור בעיר, שיש בה בית-כנסת, ותשמע את החזן, תיכנס ואל תצא עד אשר יגמור החזן את תפילתו."

ונפטר אותו חסיד לבית-עולמו.

והבן היה נחמד מאוד לכל רואיו והיה משרת לפני המלך ומוזג יין בכוס המלך והמלכה וחותך לחם ובשר לפניהם; והיו אוהבים אותו ביותר ולבו לשמים. וירא אותו משנה המלך ויקנא בו. ויבוא אל המלך ויאמר לו: "אדוני המלך, עיניים לך ואין אתה רואה, כי זה הבחור אוהב את המלכה ומנאפים יחד."

ויגער בו המלך ולא האמין לו, עד כי אמר לו היום ומחר, עד שהכניס קנאה בלבו.

ויהי היום וילך המלך לראות הפועלים, שהיו מכינים לו מדורות אש ואבני גיר לעשות סיד ויאמר לרב הפועלים: "אותו האיש אשר יבוא הנה מחר ראשון, קח אותו והשליכו לתוך כבשן האש בלא איחור; ואם לא תעשה זאת, נפשך תחת נפשו."

ויען לו: "אדוני המלך, אעשה כמצוותך."

וישב המלך לביתו. ויהי הלילה וישרת הבחור לפני המלך ויקרא את הבחור ויצו לו: "השכם בבוקר למחר ולך למקום שעושים הסיד ואמור לרב הפועלים, שידליק האש היטב."

ויען הבחור: "אעשה כמצוותך."

ויהי בבוקר וירכב על הסוס ויעבור לפני בית-הכנסת ושמע קול החזן, וירד מעל הסוס ונכנס לבית-הכנסת ויתפלל. אחר שסיים החזן, עמד אחד שלא שמע תפילה ואמר 'ברכו' והמתין עד שגמר ואיחר עד שהיה היום גדול.

ויקרא המלך אל המשנה ויצו לו: "לך למקום שעושין הסיד ושאל לרב הפועלים: עשית מצוות המלך?"

וימהר המשנה וירכב על סוסו ויאמר לרב הפועלים: "עשית מצוות המלך?"

ויקחו את המשנה ויאסרו אותו וישליכו אותו לתוך הכבשן. ויבוא הבחור לשם וירא, כי השליכו המשנה לתוך הכבשן, ויאמר לרב הפועלים: "המלך יהרוג אתכם, אם ייוודע זה."

ויען רב הפועלים ויאמר לו: "המלך ציווני אתמול, האיש אשר אשלח לך למחר בבוקר ראשון, השליכהו לכבשן האש, והנה הוא בא ראשון."

וישב הבחור אל המלך ויאמר לו: "אדוני המלך, מדוע ציווית לשרוף את המשנה?"

ויחרד המלך חרדה גדולה ויתמה מאד, ויאמר אל הבחור: "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ובוראך אוהב אותך, כי כך וכך הלשין המשנה עליך ועל המלכה וציוויתי להשליך באש האיש, אשר אשלח ראשון אל רב הפועלים, העושים הסיד, ואותך ציוויתי לילך ראשון; ואחר כך אמרתי למשנה: 'לך וראה, אם עשו כמצוותי'. ואתה איחרת והשליכו אותו במקומך. עתה ידעתי, שאתה נקי."

היינו דכתיב: 'צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו' [‏משלי יא, ח]

(ה, קנט-קס). לוי, סי' יב, 83-81; אוצר מדרשים, ב, 352-351; גסטר, סי' שח (טקסט עברי). הלר, 352 (12). ב"י ה, 328-226, 306.