מעשה באיש אחד שהיה עני, אמר: אלך לי למקום פלוני / אולי אמצא כדי גאולתי ואחזור על כני. / בדרך עבר על מקום אחד וראה שהם עובדים לאשרה. / התחיל לכעוס עליהם ובאפו אש בערה / שלף חרבו במהרה לשברה / ולהצילן מעבירה / ואפילו על מנת שימיתוהו וילך לקבורה. / ואז באו הכמרים ואנשי העיירה / ויתחננו אליו ויתנו לו כסף וזהב לרוב ובלבד שלא יעשה לעבודה זרה עקירה. / אז שמע להם ויקרא עצרה / ולביתו עשה חזרה. / לימים שלמו הכסף והזהב אשר קיבל בשכרה, / אמר: אני חוזר למקומי ולוקח מהם כהנה וכהנה, כי לא אתרצה להם במהרה. / הלך לו לשם והתחיל לצעוק ולכעוס עליהם ובא לו לשברה. / אז רדפו אחריו והכוהו הכאות גדולות פצע וחבורה / דלית להו שיעורא [שאין להם שיעור]. ‏/ אמר להם: "נא לשון בקשה, הגידו נא לי מה הדבר הזה? ואני קורא עצרה." / אמרו לו: "בפעם הראשונה, שבאת לשבור העבודה-זרה, / בלי שום פניה לשום דבר, כי אם להציל אותנו מעבירה החמורה, / פחדנו ממך הרבה, כי ודאי יהיה לך יי לעזרה. / ואין לנו כי אם לשחדך בממון ולעשות עמך פשרה. / אבל הן היום שראינו אותך, שאתה אוהב בצע ואין כוונתך לשמים, כי אם לקחת כסף וזהב, כי חסורי לך מחסרא, / ודאי שבעת ובעונה הזאת אין מי שיעזור אותך, כי קלקלת את השורה."