מעשה שהיה איש אחה שלא האמין במה שאומרים בני עולם, שיש לצים שבאים לפעמים ומטעים בני אדם. פעם אחת בלילה, בא אצלו לץ אחד וקראו, שיצא החוצה, ויצא לחוץ. והראהו הלץ, שיש לו סוס למכור. וירא, והנה הוא נאה מאד, ושאלו, כמה הוא רוצה במחירו?

השיב הלץ: "ארבעה אדומים."

וראה, שהוא שווה בשופי שמונה אדומים, כי היה סוס מובחר וטוב מאד, וקנה אצלו הסוס בארבעה אדומים. וחשב זאת למציאה גדולה.

למחר הוציא את הסוס למכירה. ועמדו הקונים על המקח, וירצו ליתן לו איזה סך.

אמר: מסתמא אם נותנים לי סך כזה, הוא שווה כפליים, ולא נתרצה. והוליך את הסוס הלאה ורצו ליתן לו גם כפליים כרצונו, אמר: מסתמא שווה הוא כפליים מזה הסך. וכן הוליך את הסוס הלאה, עד שהגיע מחיר הסוס לאלפיים אדומים. ולא נתרצה למכרו, כי כל מה שרצו ליתן לו, אמר: מסתמא שווה הוא יותר מכפליים. עד שלא נמצא מי שיקחהו רק המלך, והוליכו להמלך ורצה המלך ליתן לו סך עצום, כי הסוס היה טוב מאד בעיניו. ולא נתרצה למכרו גם להמלך, כי אמר, מסתמא שווה הוא יותר.

והלך עם הסוס להשקותו מהבאר. והיתה שם משאבה. וקפץ הסוס לתוך המשאבה ונתעלם ואיננו. וצעק מאד על זה. ונתקבצו אליו לקול צעקתו ושאלו אותו: "מה אתה צועק?"

השיב שהסוס שלו קפץ לתוך המשאבה. והיכו אותו הכה ופצוע, כי נדמה למשוגע, כי נקב המשאבה צר, ואיך אפשר שיקפוץ סוס לתוכה? וראה שמכים אותו ורצה לילך משם, והנה הסוס התחיל להושיט ראשו מתוך המשאבה. והתחיל לצעוק שנית: "אהה! אהה!" מחמת שנדמה לו, כי שם סוסו. ונתקבצו שוב אליו והיכו אותו שנית.

כך מטעה הסטרא אחרא את האדם בכל פעם על לא דבר, בשקר גמור שאין בו ממש.

(ה, קנד-קנה). סיפורי מעשיות, 78; מגיד שיחות, 60.