מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
המשגה |
טקסט |
מעשה באדם שהיה לו בן והיה אוהב אותו ביותר ונתגדל אצלו. פעם אחת בא אל אביו ואמר לו: "שמעני, הרי כמה שנים נתגדלתי אצלך ולא למדתי לא חכמה ולא בינה ולא שום סחורה לעשות. ואתה זקן ובא בימים, ולאחר כשיעשה השם רצונו בך, לא אדע בין ימיני לשמאלי. ואם ארד מנכסי שתניח לי, לא אדע להרוויח." אמר לו אביו: "מה לך לילך ולעזוב אותנו? כי אנחנו זקנים ובאים בימים ועשירים מאד. ואין לנו על מי לסמוך אלא עליך, וטוב לך להיות עמנו ולהתלונן בצלנו." אמר לאביו: "בשום עניין לא אניח מלילך." אמר לו אביו: "אם כן, טול עמך מאה זהובים ולך לך לאיזה מקום שתרצה וקנה ומכור ואל תשתתף עם שום אדם לסחורתך." נטל מאה זהובים והלך לו למדינת הים. וקנה שם ומכר והרוויח הרבה, עד שנעשה עשיר גדול. הלך לו לארץ מרחקים, עד שבא ושמע שיש עיר אחת גדולה מלאה סוחרים. הלך שמה. כיוון שבא חוץ לעיר, מצא בשדה אדם אחד חורש את האדמה ונתן לו שלום והשיב לו שלום. אמר לו הסוחר: "בחסדך אמור לי, אם יש בעיר הזאת שום אדם נאמן, שיכול אדם לבטוח בו ולמסור לו פקדון." אמר לו האיש: "אם היו לך אלף כיכרי זהב, היית יכול להפקיד אצל פלוני הפקיד מן העיר, כי הוא נאמן מאד." הלך לו הסוחר ובא בתוך העיר ושאל על ביתו של פלוני הפקיד, והורוהו לו ובא אל ביתו ומצאו שם, וישאל לו לשלום. ויאמר לו הסוחר: "שמעתי עליך, כי אתה נאמן מאד. ויש לי פקדון גדול להפקיד אצלך. בחסדך שמור אותו לי עד שנה תמימה, ובסוף השנה אבוא אליך ובירכתיך ואקח אותו מידך." ויאמר לו הפקיד: "בוא, ברוך יי, בחדר שלי, ושים שם בתוך תיבה אחת מה שתרצה." הלך עמו וישם בתוך התיבה עשרת אלפים זהובים צרורים בשק אחד, ונעל התיבה ומסר המפתח לסוחר. והלך לו במקומות אחרים לסחור סחורתו, כי הארץ רחבת ידיים מאד. מכר וקנה, ער שקבץ ממון הרבה כל אותה השנה. ולסוף השנה בא לאותה עיר שהפקיד שם ממונו ומצא מחוץ לעיר אדם אחד. אמר לו הסוחר: "מאין אתה?" אמר לו: "מן העיר הזאת." אמר לו: "הידעת את פלוני, וכי מכיר אתה אותו?" אמר לו: "כן, הייתי מכיר אותו, והוא הלך לבית עולמו." כיוון ששמע הסוחר כך, נפל מלוא קומתו ארצה ויקרע את בגדיו ויצטער צער גדול. אמר לו האיש: "מפני מה נצטערת כל כך?" ולא ענה לו כלום. אמר לו: "אמור לי, אם הפקדת שום דבר בידו, או אם הוא קרובך, ספר לי כל עניינך ואיעץ אותך בטוב." כיוון ששמע כך, סיפר לו הכל ואמר: "וזה היום נשלמה השנה שהפקדתי בידו." אמר לו האיש: "אל תצטער עוד ולך ושמע בקולי, ויהי השם עמך. ייוודע לך, כי דרך אנשי העיר הזאת אחר שמתו: באותו יום לחודש שמתו בו חוזרים לביתם כל אחד בביתו ויושב על קתדרא אחת באמצע הבית, ובאים כל שכניו וקרוביו לשאול לו על קרוביהם, איך הם עושים. ובאים אליו כל אוחם שהפקידו אצלו שום דבר, והוא מצווה לאשתו או לבניו למסור לו מה שהפקיד בידו. וזה הפקיד שאמרת, מת, ועדיין לא הגיע החודש, כי לא עברו כי אם שלושה שבועות מיום שמת בו. וזה השבוע תשהה בעיר בבית אחד סמוך לביתו, ובסוף השבוע תבוא לביתו, ותשאל לו מה שהפקדת בידו וכל מה שתרצה והוא ישיבך על הכל שתשאל לו." כיוון ששמע הסוחר כן, נבהל מאד ואמר: "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, שיכול אדם לבוא אחר מיתתו לביתו לעין כל ולדבר עם אנשי העיר!" אמר לו: "כך דרכה של העיר הזאת." נפטר ממנו והלך ועשה כאשר ציווהו האיש. וילך לבית אחד סמוך לבית אותו פקיד שהיה מת. כיוון שנשלם החודש מיום מיתתו, בא המת לביתו, כאשר היה חי, וישב בתוך ביתו. ובאו כל אוהביו ומכריו ויועציו וקרוביו סביביו. ושאלו לו, איך הוא עושה. וכל אחד שאל על קרוביו. והוא עונה להם: "בטוב הם עושים." כיוון שנפרדו כולם ממנו, בא הסוחר ואמר לו: "היום יש שנה תמימה שהפקדתי בידך שקי מלא זהובים ושמתי אותם במצוותך לתוך תיבה אחת בחדר משכבך, ומסרת לי זה המפתח, בעבור תהיה לי לאות. והא לך המפתח ותמסור לי פקדוני!" אמר לו: "קרא לי לאשתי." ויקרא לה ותעמוד לפניו. ויאמר לה: "הלא ציוויתיך לאמור: אם יבוא זה האיש לשאול פקדונו, שתמסרי לו, ובלבד שימסור לך זה המפתח לפתוח התיבה אשר בו פקדונו." אמרה לו: "בנשמתך, אדוני, מיום שמסר הפקדון בידך, לא ראיתיו עד הנה." אמר לו הסוחר: "אמת הדבר, כי לא שאלתי עד עכשיו." אמר לה אישהּ: "מהרי ומסרי לו כל מה שהפקיד בידינו, ואל תפילי דבר מכל אשר היה לו." אמרה האשה לסוחר: "בוא עמי לחדרי וקח משם מה ששמת בתיבה, אתה בעצמך תקחהו." וכן עשה. הלך עמה ולקח הממון שלו, ונפטר מן הבית. ויאמר הסוחר בלבו: לא אנוח ולא אשקוט, עד שאדע, מה זה ועל מה זה הם באים ככה לביתם אחר מיתתם. מה עשה הסוחר? הלך לו וארב לו, למת, וקם עליו מחוץ לעיר והחזיק בבגדו. ואמר לו הסוחר: "השבעתיך בשם יוצר כל, שתאמר לי, מי אתה, אם אתה אותו האיש שנפטר מעולמו או לא? ומה זה שאתם באים אחר מיתתכם בעיר הזאת, מה שאין כן בכל הערים שבעולם?" אמר לו: "בחסדך, הניחני ואלך לדרכי, ומה לך לעכבני, ואין לי רשות להישאר כאן עוד." אמר לו: "בחיי, לא אניחך עד שתאמר לי הכל." אמר לו: "אם כן, אגיד לך הכל. ייוודע לך, כי אני שד ויש לי רשות להטעות כל האומות שאינם מאמינים באל חי. ומיום היווסד העיר הזאת היה מנהגי כך להטעות אנשי העיר הזאת, כי כך היתה לי רשות. והם שואלים לי, היאך אבותיהם וקרוביהם עושים, ואני אומר להם: בטוב – והם נידונים בגיהנום. ועליהם אמר איוב: 'משגיא לגוים ויאבדם שוטח לגוים וינחם" [איוב יב, כג] כיוון ששמע הסוחר כן, נפטר ממנו והלך לו לארצו עם כל רכושו. ויבוא לבית אביו ואמו וישמחו בו שמחה גדולה, והיו עשירים גדולים כל ימיהם. סליק [נגמר] כל הנמצא. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
מת שב לתחייה, שד |