מעשה שהיה בעבדי דוד המלך, שהיו יושבין בסעודה והיו אוכלין שם ביצים. והיה אחד רעב ביותר ואכל חלקו הניתן לו קודם חבריו. והיה מתבייש מפני שאין לפניו כלום ואמר לחברו היושב אצלו: "הלווני ביצה אחת."

אמר לו: "לא אלווה עד שתִדור לי בפני עדים, שתתן לי אותה וכל הרווח שיכול אדם להרוויח מביצה אחת עד אותו זמן שאשאלה ממך."

אמר לו: "הן." ונתנה לו בפני עדים.

לאחר זמן מרובה בא ושאלה ממנו.

אמר לו: "אין לך עלי אלא ביצה אחת."

הלכו לפני דוד המלך ומצאו שלמה יושב פתח השער, שכך היה מנהגו של שלמה שהיה יושב פתח שער המלך וכל מי שבא לידון לפני המלך היה שואלו: "מה טיבך אצל המלך?"

אמר לו: "כך וכך היה מעשה ביני ובין פלוני."

וכשבא זה שלוה הביצה מחברו, אמר לו שלמה: "מה טיבך אצל המלך?"

אמר לו: "כך וכך היה מעשה."

אמר לו: "לך לפני המלך, וכשתחזור. תספר לי מה שיאמר לך המלך."

נכנסו לפני המלך דוד. הביא התובע עדים שכך היה התנאי ביניהם, לשלם לו הרווח שיכול אדם לעשות מביצה אחת מאותו זמן עד עכשיו.

אמר לו המלך דוד: "לך ושלם לו."

אמר לו: "איני יודע כמה."

נתנו החשבון לפני המלך: בשנה אחת אפרוח אחד, בשנה שנייה אותו אפרוח יכול להוליד עד שמונה עשר אפרוחים, בשנה שלישית אלו שמונה עשר אפרוחים – מביא כל אחד ואחד שמונה עשר אפרוחים, וכן בשנה רביעית – עד שעלה החשבון לממון גדול.

מיד יצא זה בפחי נפש. פגע בו שלמה ואמר לו: "‏מה אמר לך המלך?"

אמר לו: "כך חייבני המלך ועולה לחשבון גדול."

אמר לו: "שמע בקולי ואני איעצך עצה טובה."

אמר לו: "לחיים!"

אמר לו שלמה: "לך וקנה לך פולים ותבשלם; וביום פלוני רוצה המלך לעמוד במקום פלוני, ותעמוד לו על הדרך ובכל שעה גדודי המלך עוברים לפניך, תזרע הפולים על שדה חרישה שעל הדרך. וכל מי שישאל אותך: 'מה אתה זורע?' אמור לו: 'פולים מבושלים אני זורע'. ואם יאמרו לך: 'מי ראה מעולם פולים מבושלים נזרעים?' אמור לו: 'ומי ראה מעולם ביצה מבושלת שיצא ממנה אפרוח?' "

מיד הלך ועשה כן והיה עומד על הדרך וזורע פולים מבושלים. וכשבאו גדידי המלך, אמרו לו: "מה אתה זורע?"

אמר להם: "‏פולים מבושלים אני זורע."

אמרו לו: "ומי ראה מעולם פולים מבושלים נזרעים?"

אמר להם: "ומי ראה מעולם ביצה מבושלת שיצא ממנה אפרוח?"

וכן היה אומר לכל גדוד וגדוד, עד שבא הדבר לפני המלך.

כיון ששמע המלך כן, אמר לו: "ומי לימדך דבר זה?"

אמר לו: "אני בעצמי."

אמר לו דוד: "יד שלמה היתה עמך בדבר זה!"

אמר לו: "בחייך, אדוני המלך, היא ציוני לעשות הדבר הזה ומראש ועד סוף."

שלח המלך אחרי שלמה. אמר לו המלך: "מה תאמר בדבר זה?"

אמר לו שלמה: "היאך הוא חייב בדבר שלא בא לעולם? אותה ביצה מבושלת היתה ולא היתה ראויה לאפרוח!"

אמר לו: "ילך ויפרע לו ביצה אחת!"

ועל זאת נאמר: 'לשלמה – אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן-מלך' [תהלים עב, א].

(א, פז-פח). צרור מעשיות (ישראל לוי), סימן ט; אוצר מדרשים א, 348-347. – גסטר, סי' 329, 342. גינצברג ו, 285 (27). – ב"י ג, 67-64 (=סי' 11).