סיפור ראשון (הבחירה)

פעם קם הרב רבי צבי הירש מזידיטשב באשמורת הבוקר בימי החורף, ולא היה לו נר בביתו, ועסק בעבודתו הקדושה. וירא על ארון קטן שאצל הכותל דבר מאיר מאד, ונעשה אור גדול בביתו; וניגש לראות, מה זה, ומצא אבן טובה גדולה כביצה גדולה והטמינה. ונודע לו, כי היא שווה יותר מאוצרות מלכים.

והתענה הפסקות, שיודיעוהו מהשמים, מה זאת. והודיעוהו, כי יש לו ברירה לבחור לו אחת משתי אלה: או שיחזיק האבן הטובה ותהיה לו ולזרעו לדורותם עשירות גדולה, או שיתנו לו נשמת רבי יצחק לוריא הקדוש. ובחר לו זאת המדרגה ולא חפץ בעשירות.

ושאל, מה לעשות באבן הטובה? והשיבו לו, שיזרקה בחוץ השמימה. וכן עשה. ופרחו כמו ניצוצות אש, עד שלא נראתה עוד.

סיפור שני (השיחה)

אחד מתלמידי הרב רבי צבי הירש מזידיטשב ישן בחדר הסמוך לחדר רבו ורק כותל נסרים היה מפסיק בין חדר לחדר. ובאשמורת הבוקר שמע, כי מעבר למחיצה קול מדבר אל רבו; והוא ידע, כי אין איש אתו שם. ונטל ידיו בחשאי ועמד אצל המחיצה ושמע קול מדבר אל רבו פירוש על דברי ספר הזוהר הקדוש. ולא ראה שם שום אדם, רק שמע הקול מדבר, ויהי לפלא כעיניו.

ויהי בסעודה השלישית של יום השבת הקרוב, שמע התלמיד הנזכר את רבו דורש דרוש הזוהר ומסיים בסופו: "כך שמעתי מפי הרב רבי יצחק לוריא זכור לטוב. אז הבין התלמיד, של מי היה אותו הקול ששמע בלילה.

(ד, רטו-רטז). א: עטרת תפארת, המשך הסיפור 2. צפונות, שיט-שכ ("מעשיות חסידים"), סי' ט. – ב: עטרת תפארת, 2.