בעיר דינוב ישב אחד מרבני החסידים ושמו רבי צבי אלימלך, ולו בן גם הוא רב, שישב תמיד בעיר אביו.

פעם אחת בא העירה בערב שבת איש עני ואביון, לבוש קרעים ונכנס לבית רעוע, כי לאכסניא הגונה לא נתנו אותו ליכנס. לסוף הניח את חפציו אצל אופה עני, וציערו אותו נערי האופה מאד. וביום השבת הציקו לו הנערים בעת התפילה ולא יכול להתפלל.

ויהי במוצאי שבת עשה בן הרב סעודת 'מלוה-מלכה' בעד חסידיו, ויבוא גם העני הזה בתוכם.

עמד הרב ואמר לעני: "לך אל פלוני בן פלוני, הוא עושה סעודה בהרחבה ושם תאכל ותשתה בהרחבה."

ויאמר העני: "אין כוונתי לאכילה ולשתיה, אך לשמוע דברי-תורה."

עמד הרב וגירשו מביתו לבל יבטל אותו מישיבתו.

אביו הרב כבר ישן בביתו בעת ההיא בחדרו. אחר שאכלו ושתו ובירכו ברכת המזון, והלכו לביתם. שמע קולות בחדר אביו מדברי אנשים משיחים בסתרי תורה.

ויהי בבוקר וישאל את אביו לאמור: "מי היה אצלך אחרי חצות הלילה?"

ענה אביו ואמר לו: "אותו העני היה אצלי והוא היה משיח בן דוד."

כשמוע בנו כך נפל לארץ ונתעלף. וכאשר הקיצו אותו לחיים רץ תכף אל האופה לדרוש, אם עוד נמצא האורח שם? ולא מצאו. אמרו לו, כי בא עמוד אש ונשאו משם.

(ד, ריב-ריג). סיפורי יעקב, סי' כז, 18.