סיפור ראשון (הארוסה)

מעשה שהיה איש אחד ממקורביו של הרב המגיד רבי ישראל [המגיד ר' ישראל מקוזניץ], והיה חסיד גדול ומופלג בתורה, ומדי חודש בחדשו היה נוסע להרב הנזכר. והיה האיש חשוך בנים וביקש כמה פעמים מאת הרב, שיתפלל בעדו, שיהיו לו בנים. ולא ענה לו הרב מאומה. אבל אשתו הציקתהו מאד בכל פעם, שישיג מהרב איזה מענה. והיה דוחה אותה פעם בפעם, עד כי פעם אחת הציקתהו מאד ובכתה לפניו, שלא יסע מבית רבו, עד שיענה הרב מענה נכון; באמרה כי חייה אינם חיים, בזכרה כי תלך ערירית ואולי יצווה הרב שיגרשה. בקיצור, אשתו הבטיחה לו, כי כל אשר יצא מפי הרב תקיים, ולא תסור מדברו ימין ושמאל.

ויסע האיש אל הרב ויאמר לו, כי נלאה נשוא בכיית אשתו וצעקותיה, ולכן גמר בדעתו לישב פה, עד ישמע מפי הרב מענה נכון. ופתאום נזרק דיבור מפי הרב: "אם תאבה להפסיד כל ממונך, יהיו לך בנים; אבל תהיה עני ואביון."

ויאמר החסיד: ‏"אימלך באשתי."

ויסע לביתו ויספר לה: "כך וכך אמר הרב, ועתה הברירה בידך."

ותאמר: "יהי מה, מאן דיהיב חיי יהיב מזוני [מי שנותן חיים – נותן מזונות]; על כל פנים רצוני להשאיר שארית אחרי."

ויסע האיש עוד פעם להרב בתשובתו זאת, כי אשתו מתרצה בכל זה; רק שיהיו לה בני קיימא.

ויען לו הרב: "אם כן הכן עצמך לדרך, כי דרך ארוכה לפניך; ואת כל ממונך תקח להוצאות, ואנוכי אגיד לך מה תעשה."

וישב לביתו, ויקח צרור כספו ויבוא להרב. ויאמר לו המגיד: "עתה תסע לעיר פלונית ותאמר להרב רבי יעקב יצחק [החוזה ר' יעקב יצחק מלובלין], כי אנוכי שלחתיך אליו, כי יגיד לך מה תעשה שתוליד בנים; ולכל אשר ישלחך תלך ותקיים כל אשר יאמר."

ויסע האיש לעיר מושבו של הרב ויתייצב לפניו ויגד לו כי רבו שלחו אליו, שיגיד לו מה לעשות.

ויאמר לו הרב: "שב פה, עד אשר אגיד לך מה לעשות."

וישב שם האיש זמן ארוך, והוא התאכסן באכסניא כסוחר. מקץ ימים רבים אמר לו החוזה: ‏"הנה רבך המגיד יפה הסתכל ויפה ראה, ולמה לא הגיד לך בעצמו? ולמה שלחך לכאן? אך למען כבודו הנני להגיד לך, מה תעשה. הנה אתה היית בימי נעוריך מאורס לכלה אחת, ואחר כך, כאשר גדלת, מאסת בה ועזבת השידוך, ולפיכך אין לך בנים, ועל כן, עד שלא תפייס את ארוסתך, לא יהיה לך בנים. ועתה כאשר הרחיקה האשה, אשר היתה מיועדת לך, נדוד הרחק ממקום מגוריך, מוכרח אתה לנסוע לבקשה. וידעתי כי יעלה לך בהוצאה רבה לבקשה, עד כי תמצאנה. ולהקל מעליך מסעך, כי נכמרו רחמי עליך, הנני להשיאך עצה הגונה. הנה בערך בעוד שני חדשים יהיה יום השוק הגדול בעיר פלונית, ושם תהיה האשה הנזכרת בודאי; ועל כן תסע אתה לשם, וכל ימי השוק תחפשה, עד כי תמצאנה, ולא תסע משם עד כי תמצאנה, והנני מבטיחך ברור כי תמצאנה."

וישמע האיש לדברי הרב הקדוש ויסע לאט לדרכו, כי אמר: ‏אולי עוד אמצאנה על הדרך ואוכל לשוב לביתי לפני יום השוק. אבל אחרי כל חקירותיו לא שמע ולא ראה מאומה. ויבוא לעיר השוק וישכור לו באכסניא חדר מיוחד, ורק למד והתפלל יום יום בחדרו. ושלוש שעות ביום היה הולך ברחוב, אולי תזדמן לו איזו ידיעה על הדבר שהוא צריך לו. וכה עמד שני חדשים רצופים. ואחר כך התחיל יום השוק. וביום השוק הלך האיש ברחוב העיר מן הבוקר עד הערב וחקר ודרש ולא שמע מאומה; ולולי הבטחת הרב הקדוש לו, כי בודאי ימצאנה, היה מתייאש; אבל הוא היה חזק בדעתו, כי לא לחינם שלחו הרב הקדוש הנה. ועל כן עשה את שלו וחיפש וחקר יום יום מכל הבאים שערי העיר, ומכולם לא מצא מענה.

ואך בשלושת הימים האחרונים מיום השוק, כאשר התחילו כל העם לנסוע מהעיר, עמד הוא ברחוב נבוך ברעיוניו, כי ראה כי כבר פסק יום השוק ואין עוזר לו. וכעמדו ירד מטר סוחף פתאום, וירץ לתוך אחת החנויות לעמוד שם עד יחדל הגשם. ולא הניחו אותו לעמוד בחנות, ויעמוד מן הצד בתוך הרבה אנשים, אשר עמדו שם לחסות מן המטר. והנה גם אשה אחת מלובשת משי ורקמה מקושטת בתכשיטין רבים עומדת בצד; אצלו. ובראותו אותה פסע פסיעה לבר, למען התרחק מעט ממנה. ותשחק האשה ותאמר לרעותיה: "האיש הזה מנעוריו בגד בי וגם עתה בורח ממני; הייתי לפנים מאורסת לו, ובחלה בי נפשו; ועתה ברוך השם כי עזבני ואנוכי עשירה ממנו."

וכשמעו דבריה קרב אליה וישאל ארתה: "מה תאמרי?"

ותען: "כי נשכחתי ממך כמת מלב, הלא תזכור בת פלוני אשר היתה בקניין עמך ארבע שנים ואנוכי האשה הניצבת עמך בזה הייתי ארוסתך! ועתה מה לך פה, מה מעשיך, האם יש לך בנים?"

ויאמר האיש: "האמת לא אכחד ממך, כי למענך באתי הנה, כי אין לי בנים, והגיד לי רב קדוש, כי לא יהיו לי בנים עד אפייס אותך. והנני מוכן לקיים כל אשר תצווי עלי, אך מחלי לי על אותו עוון ולא תוסיפי עוד לדאבה נפשי."

ותען לו האשה: ‏"הנה חנני יי ויש לי כל ואינני צריכה למוהר ומתן ממך. אבל יש לי אח מסכן תלמיד חכם מכפר פלוני הסמוך לעיר פלונית, ובימים האלה צריך הוא להשיא בתו ואין לו על זה אף פרוטה אחת; ועל כן אם תרצה, כי אמחול לך בלבב שלם, תסע לשם ותתן לו שתי מאות אדומים. ואז בודאי יהיו לך בנים."

ויפצר בה האיש לאמור: "קחי ממני ככל אשר אמרת ושלחי לאחיך, ולמה תעמסי עלי המשא הזה לנסוע לאחור?"

ותען לו האשה: "אנוכי בעצמי לא אוכל ליסע אליו. רק אתה בעצמך תתן לו הכסף מיד ליד, ותכף בהגיע הכסף לידו, אמחול לך בלבב שלם, והמצוה הזאת תעזור לך שיהיו לך בנים תלמידי חכמים!"

ותכף חדלה האשה לדבר אליו ותאמר: "הנה אנוכי אין לי פנאי עוד לעמוד פה, עד יחדל הגשם, ואנוכי אלך ולא תראני עוד, כי נוסעת אנוכי תכף מכאן, ואם תבקשני לא תמצאני; ועל כן סע תכף לאחי ותיוַשע בעזרת השם יתברך!"

ותלך מאתו, ורצה לילך אחריה, ותאמר לו: "לחינם תלך אחרי, כי לא תמצא אותי, כי נסיעתי נחוצה."

ובתוך הרחוב נעלמה מעיניו.

וילך האיש לאכסניא שלו ויחפש עגלה לנסוע לעיר ‏ההיא.

ויתחזק באמונתו וימצא עגלה ויסע עד בואו אל הכפר אשר דר שם אחי המאורסת. ויבוא אצלו וימצאהו טרוד מאד, הולך בביתו אנה ואנה תפוש ברעיוני לבבו, עד כי לא שת לב לתת שלום לאורח הבא אליו.

וישאל אותו האורח: "האתה הוא פלוני בן פלוני?"

"כן!" ענהו.

"ומה אתה דואג וטרוד כאשר אראה בעיני?" הוסיף האורח לשאול.

"ומה לך בכך?" ענהו, "האם תוכל לעזור לי, אם אגיד לך?"

"אולי כן," אמר האורח, "ספר נא לי."

וימאן האיש לספר וילך בדאבון נפש מאתו לחדרו. וילך האיש אחריו ויפצר בו מאד, כי יגלה לו דאבון נפשו, והבטיח לו, כי יש לאל ידו להושיע לו ממצוקותיו.

ויאמר לו בעל הבית: "‏הנה אנוכי עשיתי שידוך הגון לבתי הבתולה עם נגיד אחד והבטחתי לה מוהר שלוש מאות כסף מלבד מתנות ובגדים כנהוג, וכבר הנחתי את כל הכסף להשיא ארתה; אבל השנה הזאת דרש אדון הכפר מאתי הוספה גדולה וגם שאשלם לו כל הכסף בעד שנה אחת. ואנוכי הייתי מוכרח לזה, כי כל חיי תלויים בזה, ויש לי חובות רבים. ועל כן נתתי לו כל הכסף, ובגלל זה העברתי זמן החתונה, ובתי הגיעה לפרקה. ואתמול הגיעוני התנאים ממחותני עם מכתב כתוב בו, כי אם לא אסלק לו במשך שלושה ימים הנדוניה ינתק הוא מוסרות השידוך ויעשה שידוך אחר. ובתי בוכה ומייללת במר נפשה וממאנת להתנחם, ואנוכי הולך שומם במר נפשי, כי לא אוכל לעשות מאומה, ואין לי אפילו מה לחבול בעד סך רב כזה. והחתן הוא עלם יקיר מאין כמוהו בכל העיר. ואין לי רעים וקרובים פה, כי ממדינה נוכריה אנוכי, ומאין יברא עזרי? ועל כן מרה עלי נפשי מאד."

ויאמר אליו האורח: "אל תדאג, אנוכי אתן לך שתי מאות אדומים ויספיק לך לצרכי החתונה ועוד יוותר לך."

ויאמר אליו בעל הבית: "למה מצאתי חן בעיניך להכירני? או אולי לועג לרש אתה כי לא ראיתי ולא שמעתי מפזרנים וגבירים שיפזרו לאיש אחר סך רב כזה."

ויאמר האורח: "האמת אגיד לך, כי שלוח אני אליך מאחותך, כי היא ציוותה עלי, שאתן לך שתי מאות אדומים."

וישאל אותו בעל הבית: "ואיה ראית את אחותי, ומתי הגידה לך את הדבר הזה?"

ויען לו האיש: "זה שלושה שבועות אשר ראיתיה ביום השוק הגדול בעיר פלונית, והגידה לי, כי צריך אתה להשיא בתך ואין לך במה להשיאה. כי אחותך היתה ארוסתי ועזבתי השידוך, ועתה נסעתי לפייסה, ולא רצתה להתפייס, עד כי אסע אליך ואתן לך שתי מאות אדומים; ואנוכי ביקשתי ממנה כי תשלח לך, ולא רצתה רק שאסע דווקא בעצמי, ועל כן נסעתי ישר משם לכאן."

כשמוע האיש את דברי האורח, כעס עליו מאד ויאמר לו: "‏לך לחמת אלהים! אתה לועג לרש, כי באת אלי להוסיף לי יגון על יגוני ולהזכיר לי את אחותי שמתה זה חמש עשרה שנה! ואנוכי בעצמי קברתיה, ואתה אומר אלי דברים בדויים משמה, אשר לא היו דברים מעולם!"

וישתומם האורח, כשמעו את דברי אחי הארוסה. ויאמר לו: "הנני נשבע לך, כי לא להתל באתי הנה ורק האמת הגדתי לך, אך אולי טעיתי ולא אתה הוא אחי הארוסה, ועל כן הואילה נא בטובך להגיד לי, אם אתה פלוני בן פלוני." ויגד לו עוד סימנים אחרים.

ויאמר האיש: "‏אנוכי הוא האיש אשר אתה מבקש, אבל מה עלה בדמיונך או בחלום, כי ראית את אחותי ביום השוק, כי הנה אחותי מתח בבירור; ואם לא תאמין לי אראך את קברה."

ויתפלא האורח מאד על דבריו ויבן עד היכן הדבר מגיע.

ויאמר לו: "הנה כפי הנראה מן השמים זיכו אותך לכך; וקח לך את הכסף, כי אתה הוא האיש אשר אנוכי מבקש!"

ויספר לו כל הנעשה אתו מתחילה ועד סוף. ויתבהל בעל הבית מאד מאד. ויאמר לו בעל הבית: "נא תאר לי בדבריך תארה, ואם אוכל להכירה אז אדע, כי היא אחותי."

ויתאר לו האורח תארה ויכירה בעל הבית ויאמר: "היא אחותי, ומן השמים שלחוה לעזור לי במצוקותי. ועתה יתן יי ויקומו ברכותיה לך, שיהיו לך בנים תלמידי חכמים, כי החייתני ממש; וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא."

ויתן לו האיש את הכסף ויסע מאתו לשלום.

וכאשר בא לרבו רבי ישראל ויספר לו את כל אשר קרהו, אז אמר לו: "כן הוא, פעלתי בתפילתי, כי ישלחו אותה לכאן שתקבל פיוס, כי כבר מאז נגזרה עליך גזירה שלא תוליד בנים מחמת שקרעת קישורי התנאים. ועתה אל תדאג, כי יהיו לך בנים תלמידי חכמים, כמו שהבטיחה לך ארוסתך המתה."

וכן היה.

ומזה ילמד כל אדם להיות זהיר ברוחו מלנתק שידוכים, שהוא מקבל עונש בעולם הזה. כי קשים זיווגים כקריעת ים סוף, ופרידתם קשה עוד יותר. זכות הצדיקים תעמוד לך לשמרך מכל רע!

סיפור שני (הארוס)

בעיר אחת היה איש אחד סוחר עורות מעובדים והיה מתנגד גדול [מתנגד לחסידים], והיה חשוך בנים. ואשתו היתה חסידה ושתי פעמים בשנה היתה נוסעת לצדיק אחד [הצדיק ר' יהושע בן שלום רוקח מבלז]. כה עברו עשר שנים ויותר, ולא היו לה בנים. אז אמר לה בעלה: "כבר פיזרת הרבה כסף פסיעותיך להצדיק, ואין לך מזה שום תועלת; לכן הסכמתי בדעתי לגרשך, כדין השוהה עם אשתו עשר שנים ואין לה בנים שצריך לגרשה." [יבמות סד, א]

האשה נסעה תכף לרבה והתחילה לבכות מאד לפניו, כי אישהּ ‏חפץ לגרשה, בעבור שאין לה בנים. וייכמרו רחמי הצדיק עליה מאד ויאמר לה: "תסעי לעיר פלונית לקנות עורות, ומשם תשועתך תבוא."

ותשאל את הצדיק לאמור: "רבי, איך איוַשע משם?"

ויען אותה הצדיק ויאמר: "אל תשאלי שאלות רבות. עשי כאשר ציוויתיך!"

ותסע מעירו לעיר, שאמר לה הרב, ותלך אל בית תעשיית עורות לקנות שם עורות.

ויהי כאשר עמדה שם לקנות סחורה, והנה רוק זקן בא לחנות ויאמר לה: "איך באת הלום? הלא את דרה רחוק מכאן?"

האשה עמדה והביטה אליו ותשאלהו ותאמר: "כלום אתה מכיר אותי?"

ויען הבחור ויאמר: "למה לא תזכרי, כי היית ארוסתי ואחר כך לא חפצת בי ועזבת אותי ואנוכי קיללתיך אז שלא יהיו לך בנים."

ויהי כשמוע האשה זאת, נבהלה מאד. ותחל לבכות לפני הבחור ותאמר אליו: "כמה כסף שתרצה אתן לך, כי תמחול לי."

ענה לה הבחור: "לפי האמת לא הייתי צריך למחול לך, כי ביישתיני אז בושה גדולה והוצאת עלי שם רע, ומפני זה לא יכולתי לישא אשה; אולם מפני שידעתי, כי רצון הצדיק הוא שאמחול לך, לכן אני מוחל לך, ורק בתנאי זה: יש לי אחות אלמנה בכפר אחד הסמוך לעיר פלונית, ולה שני בנים שהגיעו לפרקם; אם תקבלי עליך להשיאם, אמחול לך במחילה גמורה, ותלדי בן אשר יאיר את העולם בתורתו."

כששמעה זאת האשה, חפצה לשאול אותו על שם אחותו, ונפלה עששית עם שמן והתחיל השמן לדלוק, והבחור נעלם...

האשה סובבה בכל הרחובות לבקש אותו בחור ולא מצאה אותו. ותשאל לכל אנשי העיר, אם ידעו דבר על אותו בחור; וכולם אמרו לה, כי לא היה שם בחור כזה. האשה נשארה ללון בלילה ההוא בעיר הזאת, בחשבה, כי ביום מחר תמצאנו. בלילה בא אליה הבחור בחלום ואמר לה, כי שם אחותו שרה והיא מתגוררת בכפר פלוני, ואמר לה שם הכפר ושם בניה. בבוקר קמה ממשכבה ותשכור לה עגלה ונסעה להכפר ההוא. ובהיותה בדרך סמוך לשם נטו הסוסים מן הדרך ויתעו ביער אחד. היום נטה לערוב ואתא לילה, והיא ובעל העגלה התחילו לבכות מאד, ותישן מתוך בכיה. ובעל העגלה יושב על דוכנו ואינו יודע הדרך. וירא והנה בחור אחד הולך לקראתו ויאחז את הסוס ברסנו ויוליכו אל הדרך הנכונה, והבחור נעלם מעיניו... וכיון שבא בעל העגלה אל הדרך הנכונה, שמח מאד והעיר את האשה משנתה ויספר לה את כל המאורע; והתחיל לתאר לה פני הבחור ההוא אשר הוליך את הסוס. כשמעה זאת, אחזתה רעדה, כי ידעה, כי זה הוא אותו הבחור אשר ראתו.

המה נוסעים הלאה ויראו בית מרחוק ויעמדו שם. ותיכנס האשה אל הבית ותשאל שם את בעלת הבית על אודות אשה שרה, אשר יש לה שני בנים להשיאם. ותאמר בעלת הבית: ‏"אני היא."

ותאמר אליה האשה: "אחיך אמר לי, כי אשיא את שני בניך."

ותען בעלת הבית ותאמר: "אל נא, יקירתי, תהתלי בי, ואם משוגעת את, לכי לך לבית המשוגעים; הנה אחי מת זה יותר משלוש שנים, ואיך תאמרי לי, כי שלחך אלי ואמר לך, כי תשיאי בני?!"

בקיצור, האשה סיפרה לבעלת הבית את כל המעשה ותיארה לה את פני אחיה תארו ומראהו. אבל האשה שרה לא האמינה לדבריה ותחשוב, כי משוגעת היא. בלילה ההוא שכבו על משכבם וישנו. ויבוא אחי שרה אליה בחלום הלילה ויאמר לה, כי האשה הזאת תעזור לה להשיא את שני בניה ובעבור זה ימחול לה מה שביישה אותו – וסיפר לה כל המעשה.

אז האמינה האשה שרה להאשה הבאה. ובבוקר קמו ממשכבן והכינו עצמן לדרך ונסעו יחד לעיר גדולה ולקחי בגדי חתונה, והאשה נתנה לשרה אלף שקל לסלק את יתר הנדן, והסכימו כי למחרת היום ההיא תשוב האשה לביתה.

בלילה בא הבחור הנזכר בחלום להאשה וציוה לה, כי לא תסע עד אחר השבת, מפני שבאותה שבת צריכה להיות ראשית הנישיאין. אבל האשה חפצה מאד לשוב לביתה, כי זה כבר לא היתה בביתה, ונסעה בבוקר לביתה. עוד לא עברה כברת ארץ, נשבר אופן העגלה תחתיה, עד כי כמעט שנהרגה. אז ראתה, כי כן היא הגזירה משמים, כי לא תסע, ונשארה לשבת בכפר. וביום השבת עשו משתה ושמחה.

וביום הראשון נסעה לביתה וסיפרה לאישהּ את כל המאורע. ‏אז אמר האיש: "עתה אראה, כי הצדיק הוא באמת נביא גדול." והתחיל להאמין באמונה שלמה בצדיקים. והאשה נתעברה וילדה לתשעה חדשים בן זכר, ועשו משתה ושמחח גדולה.

(ד, רג-רט). סיפור א: עדת צדיקים, 50-45 (מקוצר) ב"י ו, 245-237, 316. (=סי' 299). כתבים יהודיים מאת קרוב רחוק, עמוד 29 ("העונש"). – סיפור ב: פטירת רבנו הקדוש מבלז, סי' י, 12-9. ב"י ו, 249-246, 316.