הרב רבי מנחם מנדל בא להסתופף בצלו של היכל הקודש אצל הרב רבי אלימלך זכרונו לברכה. נע ונד התהלך בארץ, עד בואו אל המקום משא נפשו. ויהי בהיותו במלון הסמוך לעיר הרב, לא יכול עוד ללכת הלאה, כי הלילה פרש מוטות כנפיו על פני כל היקום, והוא באורח לא דרכה רגלו בו מתמול שלשום.

הוא ביקש מאת בעלת המלון, כי תתן לו ללון שם בין יתר האורחים שהתאכסנו שם.

היא, בראותה את זיו כבודו ותארו ההדור מאד, קיבלתהו בסבר פנים יפות והקצתה למענו פינת יקרת בחדר מיוחד בכבוד גדול.

הוא לא ידע, כי דבר בליעל יצוק בה, וישכב במקום ההוא ויינפש מעט מעמל הדרך. כאשר נפלה תרדימה על כל האנשים וכולם הוזים שוכבים ונמו שנתם, קמה בעלת הבית מחדרה ותבוא בלאט אל חדרו ותתפשהו בבגדו. ויחרד האיש מאד וינח את כל אשר לו אצלה, וינס החוצה ערום ויחף על דרך העולה לעיר הרב. ובבואו בקצה העיר, ויסר אל אחד הבתים, ויחמלו עליו ויתנו לו בגד לכסות מערומיו.

וכבואו אל הרב הקדוש רבי אלימלך, קם לפניו מלוא קומתו ויאמר: "ברוך הבא יוסף הצדיק!"

ויקרבהו בימינו ויהי בין מקשיבי לקחו, מתלמידיו המובהקים.

(ד, קצא-קצב). אם לבינה, 13; אוהל אלימלך, סי' קפב, 39; נ"א: דברים ערבים, א, חלק א, סי' יב, 38; אוהל אלימלך, סי' קכב, 25-24. – ב"י ו, 286-285, 318. (= סי' 301).