נוסח ראשון

הרב המגיד רבי דוב בר ביקש מרבו, רבי ישראל בעל שם טוב, כי יאמר לו הפירוש בספר הזוהר בדא רזא דגלגולים.

פעם אחת אמר לו רבי ישראל ליסע ביער אחד ויראה שם אילן אחד ומעיין תחתיו ויתעכב שם עד שש שעות, וישוב לביתו.

ונסע שמה הרב המגיד וראה איש אחד בא תחת האילן עם סוס מיוזן עיף ויגע ואכל ושתה ונסע לדרכו ושכח שם ארנקא שלו עם מעות. אחר כך בא שמה עוד איש אחד ושכב לפוש ומצא שם הארנקא עם המעות ולקח והלך לו משם. אחר כך בא שמה עוד איש אחד עיף ויגע עני ונכה-רוח ואכל שם פתו אשר היה לו ושתה מן המעיין ושכב לפוש ולישון. וחזר האיש הראשון ושאל את האיש העני: "היכן הוא הארנקא עם המעות, אשר שכחתי פה?"

והוא באמת לא ידע מאומה את אשר הוא דובר אליו, בקיצור, העני קיבל שכרו משלם, כי האיש הלז הכהו הכה ופצוע.

אחר כך, כי הגיעה שעה שש נסע הרב המגיד לביתו וסיפר לרבו את אשר ראה.

אמר לו, כי האיש הראשון היה חייב לאיש השני הסך המסוים אשר היה בהארנקא שלו ולא היה לו לשלם ובא לדין לפני האיש השלישי, כי הוא היה הרב והדיין. ופסק דינו ופטרו בלי שום חקירה ודרישה, על כן עתה על פי הגלגול שילם הראשון להשני, והדיין, הוא האיש השלישי, קיבל ענשו משלם, וזהו שכתב הזוהר על דא רזא דגלגולים.

נוסח שני

כאשר בא רבנו הגדול רבי דוב להסתופף בצל קדושת רבו רבי ישראל בעל-שם-טוב, זכותו תגן עלינו, אמר אליו הרב, שילך מחוץ לעיר סמוך לנהר ושם יעמוד עדי יראה חדשות.

ובזריזות ובאהבה וחיבה יתרה הלך לקיים אמרי רבו ועמד שם אצל הנהר, עד כי נלאה לעמוד. ובתוך כך ראה, כי בא איש אחד רוכב על סוס עיף ויגע. וירד האיש מעל הסוס וירחץ בנהר ואחרי רחצו במים ישב לאכול, ואחר אכלו ושתותו לקח חבילתו וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא לנוח מעט ולישון. ובהקיצו משנתו ויבט על המורה-שעות וירא כי כבר ישן כמה שעות והיה אץ לדרכו וימהר וירכב על סוסו לבוא למחוז חפצו. ובהיחפזו שכח חבילתו עם הכסף הצרור בה. ויהי בדרך במלון ויאבה לקחת הכסף לקנות בו אוכל וירא, כי איננו אצלו ונאבד מאתו. וימהר לשוב אל הנהר, אולי ימצא את חבילתו ששכח שם. ובתוך כך בא איש אחד אל הנהר עיף ויגע מחום היום וימהר לרחוץ במים וירא שם חבילה של מעות ויקחה וימהר לרכוב ולנוס עם המציאה. אחרי שחלף הלך לו זה שברח עם המציאה, בא שמה איש עני וזקן ונכה רגליים וישב אצל הנהר להינפש מטורח הדרך ויקח לחמו ויאכל, ובתוך כך בא בעל האבידה ומצא את הזקן מסב בסעודתו, ואמר אליו בעל האבידה כל העניין, כי שכח כאן חבילה עם צרור כסף לפני כמה שעות בערך ובודאי הוא מצא אותה, ויבקשהו להשיב לו את החבילה השכוחה. והזקן הנזכר אמר בתום לבבו, כי לא מצא מאומה. אולם לשוא היו דבריו ותשובתו, כי לא נתן האיש אמון בו ויכהו ‏מכה רבה בכל כוחו. אולם בראותו, כי לשוא יכהו, פנה משם לדרכו.

ויהי כפנות היום שב הרב רבי דוב לבית רבו רבי ישראל ושאלו: "מה ראית?"

ויספר לו את כל המראה הנזכר, ויען רבי ישראל: "הראשון שאבד האבידה בגלגול הראשון תבע מהשני את אשר מצא עתה שלא כדין ובמרמה סכום שאבד לו עכשיו ויצא השני חייב ושילם לו אשר לא היה חייב, וזה הזקן היה הדיין שהורה שלא כדין לשלם. ועכשיו גילגל בעל הסיבות יתברך, שזה יאבד וזה ימצא, וזה הזקן שהורה שלא כהלכה לקה מכה רבה, וניתקן חטאם ועוונם.

הערות: השווה לסיפור 35 "על הבאר".

(ד, קפ-קפב). א: דברים ערבים, א, סי' יח. ‏ב: מעשיות מצדיקי יסודי עולם, סי' ה, 6-5. – ב"י ג, 247-245, 316.