אמר הכתוב: 'את הכל עשה יפה בעתו' [קהלת ג, יא] כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא בעולמו, עשה יפה.

אמד דוד להקדוש ברוך הוא: "כל מה שעשית, יפה עשית, חוץ מן השטות הזו. מה הנאה יש לעולם מן השטות הזו, שאדם מהלך בשוק ומקרע כסותו והתינוקות רצין אחריו ומשחקין עליו – זה נאה לפניך?"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: על שטות אתה קורא תיגר? חייך, שתצטרך לה, תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה!"

לא עשה דוד, עד שהלך וברח מפני שאול ובא אל אכיש מלך גת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "דוד אצל אכיש אתה הולך? אתמול הרגת את גליית, ואחיו של גליית שומרי ראשו של המלך הם, ועדיין לא נסתפג דמו של גליית – ואתה הולך אצלו?"

כיון שראו אותו בא אצל אכיש, אמרו אחיו של גולית לאכיש: "נהרוג למי שהרג את אחינו."

אמר להם אכיש: "ולא במלחמה הרגו? ואילו אחיכם הרגו, לא במלחמה היה הורגו? ועכשיו שהרג זה את אחיכם – לא כך התנה עמו: 'אם יוכל להילחם אתי והכני' [‏שמואל א' יז, ט]?"

אמרו לו: "אם כן, עמוד מכסאך, שהמלכות לדוד ואנחנו נהיה לעבדים לו!" הכוהו בדברים.

באותה שעה נתיירא דוד ואמר: " 'יום אירא אני אליך אבטח' [תהלים נו, ד]".

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "מה אתה מבקש?"

אמר דוד לפניו: "תן לי מאותה השטות שבראת!"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא אמרתי לך: 'בז לדבר, יֵחָבֶל לו!' [משלי, יג, יג]

עשה דוד עצמו כשוטה ומשנה את טעמו, היה כותב על הדלתות: אכיש מלך גת חייב לי מאה ריבוא ואשתו חמישים ריבוא.

ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות והיו צועקות ומשתטות מבפנים, ודוד היה צועק ומשתטה בחוץ.

אמד להם אכיש לעבדיו: " 'חסר משוגעים אני, כי הבאתם את זח להשתגע עלי'? [שמואל א' כא, טז]"

באותה שעה שמח דוד שמחה שיצאה לו השטות מתוך השמחה; אמר להקדוש ברוך הוא: "כמה טובה היא השטות!"

(א, עז-עח). מדרש תהלים, הוצאת ש' בובר, לא, א (השווה ילקוט שמעוני, חלק ב', סימן קלא). – גסטר, סי' 418. גינצברג, ד, 90; ו, 253 (46). – ב"י ג, 264-262.