כאשר אזולאי הקדוש [במקור ר' חיים יוסף דוד אזולאי] ‏נסע לירושלים, נתן לו 'אור החיים' הקדוש מכתב להניחו על הכותל המערבי. והנה האזולאי הקדוש נטל המכתב וקשרו בבגדו ושכח אותו.

ובבואו לארץ הקדושה, קיבל עליו שייהנה רק מיגיע כפיו וקנה לו חמור ועגלה והוביל טיט עליו. והנה פתאום מת החמור שלו. ונזכר כי אולי נענש על אשר לא מסר מכתבו של רבו אל הכותל המערבי. והלך תכף וקידש וטיהר את עצמו והלך לפני הכותל המערבי והניח שם את המכתב והתפלל למענו.

וכאשר חזר לבית המדרש, נפל פחד גדול על האנשים אשר ראו אותו וגם על החכם. ונתנו לו שלום באימה ויראה. ושאל אותם: מה היום מיומים? מדוע לא נתנו לו עד היום שלום?

ויאמרו: "גם אנחנו לא נדע, מה היום מיומים. ספר נא לנו!"

ויספר להם על המכתב שנתן לו רבו להניחו על הכותל המערבי ולא הניחו עד עתה, ומפני זה נענש.

אמר החכם, שחשקה נפשו לראות את המכתב, וגזר עליו להראות לו את מקום המכתב. והלכו יחד וקראו את המכתב, וזה היה לשונו: "אחותי כלה, אבקש ממך, שתהי לעזרה בצרה לתלמידי יקירי..."

כאשר קראו את המכתב, ידעו, שאדם גדול הוא, ומינו אותו למורה צדק בעיר הקודש. בזכותם ניושע בכל מיני ישועות, אמן!

(ד, קלא-קלב). סיפורי יעקב, סי' ו, 5‏.