מעשה שפעם אחת אמר הרב רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה לתלמידו רבי אברהם הלוי זכרונו לברכה: "דע, כי שלמו ימיך והגיעו ימיך למות, אם לא תעשה תקנה אחת שאלמדך. ואם

תעשה אותה תקנה, תחיה. וזו היא התקנה שלך, שתצא לירושלים ושם תלך להתפלל לפני הכותל המערבי ותשפוך תחינתך ותזכה לראות השכינה."

אז הלך החסיד לביתו וסגר עצמו שלושה ימים ושלושה לילות בתענית שק ואפר. ואחר כך הלך החסיד לירושלים ובא לפני הכותל המערבי בתפילה ובתחנונים בבכיה גדולה. וירא על גבי

הכותל צורה דוגמת אשה מלובשת שחורות ותכף מרוב פחדו נפל על פניו ארצה והיה צועק ובוכה בבכי גדול ויאמר: "אוי לי שראיתיך בכך! אהה על נפשי!"

והיה מאריך בבכיה וזעקות והיה מורט משער ראשו, עד שנתעלף ויירדם.

וירא בחלום, שבאה אליו השכינה בבגדים נאים ואמרה לו: "‏התנחם, בני אברהם, כי 'יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם', כי 'אשיב את שבותם וריחמתים' [ירמיה לא, טז; לג, כו].

וייקץ החסיד וישא את רגליו ויחזור לצפת. ויבוא אל רבו רבי יצחק לוריא. ותכף אמר הרב: "‏אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה, ומעתה תהיה בטוח שתחיה עוד עשרים ושתיים שנה."

וכן היה, שהחסיד הזה חי אחר זה המעשה עוד עשרים ושתיים שנה.

(ד, פט). ספר המעשיות (בגדד), סי' קב, 72; מעשיות נוראים ונפלאים, 19.