סיפור ראשון

בהיות הנער יצחק בן שמונה שנים נפטר אביו. ויהי אחרי ימי אבלו, ותאמר לו אמו: "הידעת כי אלמנה הייתי ולא תהיה לי יכולת לקנות לך ספרים, כאשר ראוי לך. ואם אך אתה לו שמעני, נקומה ונלכה אצל דודך במצרים, ושם לא תחסר דבר."

ויאמר יצחק: "הנני!"

ויקומו הוא ואמו וילכו מצרימה. ויקבלם דודו בסבר פנים יפות, וחילה את פני הרב בצלאל אשכנזי משם, לקחת את הנער לו לתלמיד. וכן עשה ולמד עמו וראה דעתו זכה ויקרא לפניו. ובשתי שנים גברה חכמתו על כל רבני מצרים, ולא היה שום בעל ספר יכול לעמוד כנגדו מפני עוצם לימודו.

אחר הדברים האלה פנה לספרי הסודות והלך ונסגר במצרים הישנה שש שנים. והיה לומד ביום ובלילה בקדושה ובטהרה, עד שזכה שבכל לילה היי מעלים נשמתו ושואלים לה, באיזו ישיבה של מעלה רוצה ליכנס? אם לישיבת רבי אליעזר הגדול או לישיבת רבי עקיבא או לישיבת רבי שמעון בן יוחאי? ולמקום שנשמתו היתה רוצה, היי מוליכים אותה והיו מוסרים לה בישיבות סודות נוראים. ובבוקר לא היה שוכח דבר שלמד והיה מגלה לתלמידיו שנתקבצו אליו.

הוא סיפר: "כשאני ישן, נשמתי עולה למעלה דרך שבילים ונתיבות הידועים לי, ומלאכי השרת באין כנגדי ומקבלין נשמתי ומביאין אותי לפני מטטרון שר הפנים, והוא שואל אותי, לאיזו ישיבה אני רוצה לילך. ובאותן הישיבות שאני בא, מוסרים לי רזי וגנזי התורה, אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים עליהם השלום."

סיפור שני

הרב רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה התבודד שש עשרה שנה עם ‏רבו כבוד מורנו הרב רבי בצלאל אשכנזי במצרים. אבל לא היה עסקם כי אם בתלמוד בלבד ובפשטי התורה. ושבע שנים היה הוא יושב לבדו, ונתגלה לו אליהו הנביא, ואמר לו שיתבודד במקום שלא יהיה שם שום דיבור ועסק עם שום אדם.

אזי פרש ‏את עצמו מכל עסקי העולם הזה וישב לו בבית אחד בנוי על נהר נילוס במצרים הישנה. ולא הלן לביתו אשר במצרים החדשה, כי אם מערב שבת לערב שבת סמוך להכנסת כלה. והיה

נזהר שלא לדבר אפילו עם אשתו דיבור של חול אלא לשון הקודש, מקצר ועולה, ובמוצאי שבת תכף חזר למצרים הישנה וישב שם לבדו ואין איש עמו. ושם זכה לרוח הקודש ולגילוי אליהו זכור לטוב שנתגלה אליו בכל זמן ועידן וגילה לו רזי התורה.

וחיבה יתרה נודעה לו מאת הבורא, כי בכל לילה ולילה לאחר שהתחיל לישון, היתה נשמתו יודעת ומכרת כל השבילים וכל הנתיבות, שהיא צריכה לעלות במתיבתא דרקיעא, ועלתה עד שהגיעה אצל המלאך הממונה על כל הנשמות, והיה בוחר לו לפעמים בישיבת רב המנונא טבא או רב ייבא סבא או בישיבתו של בצלאל [בונה המשכן] או בישיבתו של אהרן הכהן, או לפעמים בישיבתם של נביאים, ותכף מוליך אותו המלאך לשם כרצונו.

הוא היה אומר, שאם יכתוב שמונים שנה רצופות מהחכמה והסודות העליונים, שמוסרים לו בלילה אחד, לא יספיקו לו לכתוב הכל, והיה נודר לתלמידים, שאם יספיק הזמן יתקן אותם, עד שגם הם יזכו לעלות וישמעו חידושי תורה כל אחד כפי נשמתו.

(ד, פו-פז). א: שבחי האר"י, 3-2. ב: כתבי שבח יקר וגדולת האר"י, 45. – צפונות, רפג-רפד ("בן יוסף").