מעשה שאירע בקהילה קדושה וורמיישא ברעש הגדול שנת שצ"ו, שחלתה בת יחידה של אחד מן הגדולים והעשירים אשר בקהילה קדושה זו במגיפה בר מינן. ומפני רוב הניגפים רחמנא ליצלן לא היה בנמצא משרתת או משרת שישמשנה בחליה חוץ מהמשרת של קצב אחד יפה תואר ובעל קומה, שאמר לאבי הנערה: "נפשי חשקה בבתך ונכמרו רחמי עליה ואם תתן לי תקיעת כף בתורת שבועה, שאם תחיה תתן אותה לי לאשה, אני אשרתנה ואשמשנה בכל כוחי חינם אין כסף."

ונתרצה האב ונתן לו תקיעת כף. ובבואו אל הנערה, גם היא נתנה לו תקיעת כף, שתינשא לו. וכן עשה המשרת ושירתה ושימשה באמונה, ובמעט זמן נתרפאה ועמדה על בוריה. וחלה המשרת גם הוא בחלי הרע ותשרתהו גם היא, כי נפשה קשורה בנפשו ותאהבהו מאד ויחי גם הוא.

והאב העשיר חזר בו אחר כך מדבריו, כי בוש שתינשא בתו למשרת, באשר בתו יחידה לו ומשכלת ומופלגת בחכמה וביופי. ואמר ¬שהתקיעת כף בתורת שבועה היתה באונס ממנו ומבתו, להצלת נפש בתו משחת. אבל הבת עמדה באמונתה נגד רצון אביה ו‏אמרה, שעל כל פנים תיזקק לו הן בהיתר והן באיסור.

ואמר האב: "אם כן, לא אתן לך אפילו פרוטה נדן, רק מלבושים כל שהן סבלונות."

וכך עשה ולקחה המשרת חינם.

(ד, סד). שו"ת חוות יאיר, סי' ס. ב"י א, 306-305, 380.