בישיבת הגאון רבי ליווא בן בצלאל בפראג היה לומד איש אחד, שהיה עני ביותר. ומרוב צערו עלה בדעתו לחזור בלילה לראות איזה פתח פתוח, כדי שייכנס ויגנוב מה שימצא לפניו. כן היה האיש ההוא מחזר ממקום למקום כל הלילה. ויהי באשמורת הבוקר, בשעה שרוב בני אדם מקיצים מן השינה, היה נכנס לבית המדרש לשמוע דברי החכם הדורש, והיה נכנס בראשונה. וישמע פעם החכם דורש באין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, ואף על פי שתראה, שגנבים גונבים ממון חבריהם, הקדוש ברוך הוא כביכול מחזיר להם מה שהפסידו בקרנא ופירא [בקרן ובפירות]'. אכן אלה שלקחו באיסור, אילו היה להם בטחון ואמונה, היה בא להם אותו הממון בהיתר ולא בגזל. ולפעמים אילו היו ממתינים ולא לקחו את הממון באיסור, היו אוכלים אותו ממון עצמו בהיתר ובמנוחה נכונה. אכן אך מעשה היצר הוא, שמראה להם, שאילו לא גנבו היו מתים ברעב.

פעם אחת, כשהיה נוהג האיש הזה דרכו בגניבה נכנס ובא לבית אשה אלמנה בלילה, ואחרי שקיבץ הנכסים אצלה כדי לקחתם, באו לדעתו דברי רבו החכם, אשר שנה לו, ויאמר: "בלילה הזה אני רוצה לנסות דברי הרב, אם אמת בפיו נכונה."

ולא לקח שום דבר גדול או קטן. חזר וגילה סל אחד וראה שם מאכלים יפים וטובים ותרנגולת פטומה. אמר לעצמו: "לא גנבתי נכסים, לפחות אוכל מה שעיני רואות. הלילה הזה מה נשתנה?"

חזר ואמר: "כבר הסכמתי שלא לגנוב הפעם שום דבר, אולי יתקיימו דברי הרב ותהי לנפשי תקנה." ויחזור לבית המדרש כבראשונה.

אחר התפילה באה האלמנה לפני הרב ותאמר לו: "אדוני החכם, אני עשירה והן נשארתי לבדי, כי בעלי מת וכן נגזר עליו לפני שוכן מעונה. בלילה הרגשתי שבאו אלי גנבים ורצו לגנוב וברחמי שמיים לא גנבו כלום והניחו הכל והלכו להם. ועתה אני מפילה לפניך תחינה, שתחפש לי איש כשר ואם הוא מסכים להיות לי למשען ולמשענה."

ויאמר לה הרב: "בתי, אל תפחדי, אני יודע איש אחד כשר, ואם תשמעי לעצתי הוא יהיה לך לאיש ותשבו שניכם במנוחה נכונה."

ויביאו את האיש לפני הרב ויאמר אליו: "הנה אין לך אשה ובנים, קח לך אשה זו לאשה."

וישמע האיש לרבו ויקדש את האשה וישא אותה. הניחה לפניהם בעת הסעודה את המאכלים היפים והתרנגולת הפטומה, שהכינה לעצמה...

בא האיש לפני החכם ויאמר לו: "דרוש ולך נאה לדרוש ובפיך האמת נכונה. ברוך יי אשר זיכני לישב לפניך ולשמוע דבריך הנעימים, כי הם היו לי למגן ולצינה."

ויחזור האיש בתשובה שלמה, ובכל לילה היה יושב לפני הרב וישנה לו.

כל זה צפה ברוח הקודש הרב מראש.

(ד, נג-נד). סיפורי מעשיות חדשים, סי' יז, 16; מעשים טובים, סי' טו, 20-19.