מעשה ברבנו שמואל החסיד, שבאו אצלו שלושה גלחים מארץ מרחקים והיו יודעים לשמש בשם טומאה. אמרו לו לרבנו שמואל: "שמענו על חכמתך ועל גדולתך שטבעך יוצא בכל העולם. תראה לנו חידוש, גם אנו מראים לך חידוש אחד."

והיה ספר ביד רבנו יעקב, ורבנו שמואל תאב כל ימיו לראותו והשיב לגלחים: "אם תוכלו להשביע השד ולשלוח אותו בכתב לרבנו יעקב או אתם יודעים לעשות קפיצת-הארץ ולהביא לי אותו ספר, אני אודה לכם שאתם יודעים הרבה משאר עניינים כמו כן."

השיבו לו הגלחים לרבנו שמואל: "דבר גדול יותר מזה נעשה לך בשביל כבודך. תלך עמנו במקום יחיד בשדה, שאין הולכים שם בני-אדם, ותראה, שאחד ממנו יעשה עיגול והאחד ישביע את חברו, שנשמתו יוצאת מגופו והנשמה תקח כתבך ותתן הכתב למי שתרצה אפילו מעבר לים ותביא לך הספר, שאתה תאב לראותו. והגוף לא יזוז משם עד יום השלישי, שאז הנשמה באה בגוף ויחיה כבתחילה."

ועשו כן. ורבנו שמואל הלך עמהם, עד שעשו דבר זה וחזרו לעיר עד יום השלישי. וביום השלישי אמרו הגלחים לרבנו שמואל: "בחצי היום תלך עמנו למקום שגוף חברנו שוכב שם ותראה, שהנשמה חוזרת בגוף."

ועשו כן, והלך רבנו שמואל עמהם. כשראה שהנשמה [רוצה לחזור], ולא הניחה רבנו שמואל ליכנס בגוף. והיתה הנשמה חוזרת וסובבת וצעקה הנשמה שלא יכלה ליכנס בגוף. וכשראו הגלחים הפגר שלא קם, עמדו ביללה גדולה ובמר נפש.

אמר רבנו שמואל: "אם תודו לי, שאני יודע יותר מכם, אגרום אני שתיכנס הנשמה בגוף הפגר."

השיבו לו: "כן."

השביע רבנו שמואל את הנשמה שתיכנס בגוף מיד, ואז הלכה ונתנה לו הספר של רבנו יעקב.

(ד, כא-כב). שנתוני בריל (גרמנית), ט, 25. מעשה-בוך (גסטר), סי' 160. ב"י ו, 121-120, 311. (=סי' 245).