כשנפטר רב חסדא לעולמו, הלך רבי יוסי בנו ולן שם על קברו. בלילה שמע מן הקבר קולות חדוה של כתות כתות מתאספים ואומרים: "נלך לשמחת התורה של רבי חסדא, ואפילו מלאכי השרת מתאספים לשמוח עמו!"

אמד לו רב חסדא: "בני, לך מכאן וקיים תלמודך, שזכאי הוא זה שבא ותלמודו בידו, שהן אפילו מלאכי השרת אינם יכולים להתקרב אליו. ועוד אמר לו: "לך ואמור לו לרבי חגי, שיגמור תלמודו, כי ביום פלוני יבוא לכאן."

בעוד שהיה מספר עמו, העלו לרב חסדא למתיבתא דרקיע, וקם רבי יוסי בנו והלך והראה להם לחברים.

אמר לו רבי יהודאי: "אלמלא רבי יוסי אתה, כדאי היית להתענש שם."

אמר לו רבי יוסי: "בעבור צערו של אבי הלכתי ושמעתי כל זה."

קרא רבי נתן על רב חסדא: " 'ושכבת וערבה שנתך'." [משלי ג, כד]

(ג, קס). מדרש הנעלם, רות, דף סה, ג.