מעשה ברבי ראובן, שהיה חכם וצדיק וישר והיה עוסק בתורה כל ימיו ביום ובלילה. וכל הגזירות שהיו באות על אותו הדור, היה עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ומבטלן בתפילתו. ולא היה לו אלא בן אחד. והגיע קצו של זה הבן להיפטר מן העולם.

בא מלאך המוות לפני רבי ראובן אביו ואמר לו: "דבר אחד יש לי לומר לך."

אמר לו: "אמור!"

אמר לו: "הגיע קץ בנך להיפטר מן העולם."

אמר לו: "אם כך הוא וגזר הקדוש ברוך הוא גזירה זו, אין אנו יכולים לבטלה; אלא בבקשה ממך שתתן לי זמן שלושים יום ואקח לו אשה ואעשה חופתו, ואחר כך עשה שליחותו של הקדוש ברוך הוא."

אמר לו המלאך: "הרי הוא בידך; כטוב בעיניך עשה!" והלך המלאך למקומו.

ורבי ראובן הלך לביתו ולא הגיד הדבר לשום אדם. והשיא אשה לבנו ונתן בידו עלי הדס ואמר לו: לך זמן כל בני העיר.

וכשהלך לזמן, פגע בו אליהו זכור לטוב ואמר לו: "היכן תלך?"

אמר לו: "אבי שלחני לזמן כל בני העיר."

אמר לו: "בני, יש לי דבר אחד לומר לך."

אמר לו: "ומה היא?"

אמר לו: "בני, הגיע קצך למות."

אמר לו: "אם כך גזר הקדוש ברוך הוא, אין מי יוכל לעכב; איני גדול ממשה ואברהם ויצחק ויעקב!"

אמר לו: "בני, אומר לך דבר אחד, כשתזמן בני העיר ותשב בסעודה עם הזקנים, אל תטעום כלום אלא יהיו עיניך רואות בדלת; והאדם שיבוא כעני וראשו פרוע ובגדיו קרועים ושער ראשו מקולקל, דע כי הוא מלאך המוות, ועמוד על רגליך ותפול על רגליו והשתחווה לו והכניסהו שיאכל עמך; והישמר לך, שלא תניחהו, אלא תפוש אותו בחזקה שיאכל וישתה; ‏ואם לא ירצה לישב בסעודה, קחהו בחופתך והאכילהו והשקהו."

הלך אליהו זכור לטוב לדרכו. וגם הבן הלך לביתו ולא הגיד לא לאביו ולא לאמו ולא לארוסתו. באו הזקנים וישבו בשולחן; וישב גם החתן עמהם, והיו עיניו מסתכלות בדלת, ומן הצער והדאגה לא אכל ולא שתה. וכשהיו העם אוכלים ושותים, בא מלאך המוות ונדמה לו כעני וראשו פרוע ובגדיו קרועים ושערותיו מקולקלות. כיון שראהו החתן, עמד מן השולחן ונפל לפני רגליו ותפשו בחזקה ואמר לו: "אדוני, היכנס."

אמר לו: "איני נכנס."

אמר לו: "היכנס ושב עם הזקנים."

תפשו בחזקה והושיבו בחופתו, והביאו לפניו כל מיני מעדנים; ונראה לו כמו שאוכל ושותה.

כשאכל ושתה, אמר לו: "בני, כשהיית בונה ביתך, התבן שלו מאין לקחת?"

אמר לו: "מבעל הגורן."

אמר לו: "בני, בעל הגורן מבקש את תבנו."

אמר לו: "נקח תבן אחר וניתן לו."

אמר לו: "אינו רוצה כי אם את תבנו."

אמר לו: "אם כן, אנו נותצים את הבית ומפרפרים את הטיט ומוציאים את התבן וניתן לו."

אמר לו: "בני, אין בעל התבן אלא הקדוש ברוך הוא, והתבן אינו אלא הנפש; והוא שלחני ליטול את נפשך ואני הוא מלאך המוות."

אמר לו: "אם כן הוא, תן לי רשות שאצא ואראה את אבי ואת אמי ואת ארוסתי."

אמר לו: "לך."

הלך לאביו ולאמו. מיד עמד רבי ראובן אביו ונתעטף והיה מתפלל ומבקש רחמים על בנו; והיה הבן בוכה כנגדם ומחבקם ומנשקם. ויצא ואמר למלאך המוות: "תן לי רשות, אפייסך מאד, עד שאיכנס לחופתי ואנשק לארוסתי."

אמר לו: "לך."

הלך אצל אשתו ונשקה ואמר לה: "תהי יודעת, שבא מלאך המוות ליטול את נפשי."

אמרה לו: "ומה אמרת לו?"

אמר לה: "לא אמרתי לו כלום."

אמרה לו: "עמוד כאן ואני אלך לדבר עמו."

יצאה ואמרה לו: "אדוני, אתה באת לקחת את נפש בעלי?"

אמר לה: "הן."

אמרה לו: "ולא כך כתוב בתורה: 'כי יקח איש אשה חדשה... נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח'." [דברים כד, ה].

אמר לה: "המתיני, אני עולה להקדוש ברוך הוא; ‏אולי יעשה למען שמו וירחם עליו."

עלה לרקיע ומצא שם מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת עומדים ומבקשים עליו רחמים ואומרים: "ריבונו של עולם! כל גזירות קשות הבאות לעולם, רבי ראובן עומד לפניך ומתפלל, ואתה מבטל אותן בעבורו; ועכשיו כולנו מבקשים עליו רחמים, ואין אתה שומע לנו; עשה נא למען שמך הגדול ותרחם עליו."

ומלאך המוות בא ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: "כך וכך אמרה לי אשתו."

מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים, ונהפך גזר דינו לחיים, והוסיף לו הקדוש ברוך הוא על שנותיו שבעים שנה כנגד שבעת ימי המשתה, לקיים מה שנאמר: 'רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם' [תהלים קמה, יט].

(ג, קכג-קכה). חיבור מעשיות, א, 7-6; מעיל צדקה, סי' תלד, 21-20; ס' המעשיות (בגדד), סי' א, 5-4; עושה פלא, א, 20; בית המדרש ה, 154-152; אוצר מדרשים ב, 329-328. מעשה-בוך (גסטר), סי' 199. ב"י א, 160-156, 372.