אחל עתה לזכור, מה שהיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מאד.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה, שרבי אליעזר ורבי יהושע עלו לרגל לבית המקדש. ויהי ערב צום יום כיפור המה בהר הבית, והנה מלאך בא לקראתם ובידו חלוק לבן ומזריח כשמש; ולא היתה שפה לפיו סביב. ויאמר איש אל רעהו: החלוק הזה לאחד ממנו הוא! ויקרבו עד המלאך וישאלוהו לאמור: לאיזה מהם החלוק ההוא?

ויאמר: "עבורכם חלוקים רבים ונכבדים מזה; אבל החלוק הזה הוא לאיש אחד מן אשקלון ושמו יוסף הגנן." וילכו לדרכם.

וכששלמו ימי הרגל, יצאו יחדיו אל האיש האשקלוני. וישמחו אנשי אשקלון עליהם; ויצאו לקראתם ויבקשו מהם להתארח אצלם. ולא רצו ויאמרו: "לא נתארח אלא בבית יוסף הגנן!"

וישלחו עמם אנשים לבית יוסף.

עת שהגיעו לפתח גנו, ויראו אותו מרחוק מלקט אורות [פי' ירקות]. והקדימוהו בשלום, והשיב להם שלום. ויאמרו: "רצוננו להתארח אצלך."

ויען להם לאמור: "רבותי, הנחתם בעלי עושר וכבוד ובאתם אלי! והקדוש ברוך הוא יודע, כי לא יש בביתי כי אם שתי כיכרות לחם."

ויאמרו לו: "יספיק לנו הנמצא אצלך ולא נטריחך לדבר אחר."

וישם לפניהם ויאכלו לחם וישתו מים ויברכו ברכת המזון.

ויאמרו לו: "הנך רואה, שבאנו אליך ולא רצינו ללכת לאנשי עירך ולכן הגד נא לנו, מה מעשיך?"

ויאמר להם: "רבותי, אתם רואים עניי ואין לי מלאכה אחרת זולתי עבודת הגן שראיתם."

ויאמרו: "אף על פי כן הודיענו, אם אתה היית עוסק בעבודה הזאת מנעוריך ועד עתה."

ויאמר להם: "אם יש את נפשכם, שאודיעכם אודותי ועניני, אני אגלה לכם הכל. דעו באמת, כי היה אבי זכרונו לברכה מגדולי העיר הזאת ומעשיריה. וכשנפטר לבית עולמו, אבדתי העושר ההוא, ויראוני אנשי העיר ויגרשוני וישנאו אותי. ואצא ואבכה ואבנה בכאן ביתי ואטע הגן הזה וזרעתי בו ירקות. ומה שאני מוצא מהגן, אני מוכר אותו ונותן החצי בצדקה לעניים והחצי מתפרנס ממנו אני ואנשי ביתי."

ואמרו לו: "דע, שהקדוש ברוך הוא ירבה שכרך במאד מאד; כי ראינו ביד המלאך חלוק לבן ומגוהץ, ויאמר לנו המלאך, כי שלך הוא; אבל היתה חסרה שפה לפיו. על כן באנו להודיעך ולבשרך, שייטיב לך הקדוש ברוך הוא הרבה, אולי תוסיף בזכותך."

ויברכם האיש וישבחם, וילכו לדרכם.

ותאמר לו אשתו: "שמעתי, מה שאמרו לך חכמי ישראל מחסרון שפת חלוקך; ועתה שמעני וקח עצתי ועשה והשתדל להשלים החלוק."

ויאמר לה בעלה: "כדבר אחת הנדיבות תדברי, אבל את יודעת עניי ודלדולי, ואין לי ממה שאעשה שום דבר ושום זכות."

ותאמר לו: "שמעני, אדוני, וקח עצתי, למען ייטב לך. ועתה הוציאני ומכרני בשוק ותן מחירי בצדקה לעניים; אולי תהיה שלמה חלוקך."

ויאמר לה: "אני מפחד, שמא יפתה אותך הקונה ויאנוס אותך ואפסיד החלוק כולו."

ותאמר לו אשתו: "אני אישבע לך באמונת שמים, שלא תבוא תקלה זו על ידי לעולם!"

וישמע בקולה וילך וימכרה ויתן דמיה בצדקה לעניים.

וירא אותה אדוניה, שהיתה יפה, ורצה לכבשה ולא יכול עמה. וישם אותה על בית נכותו ויתן לה מפתחותיו.

ותאמר לו: "אדוני, איני ראויה להיות סוכנת לך."

ויקצוף עליה מאד ויתן אותה לרועה צאנו; ויצווהו לכבשה, ולא יכול לפתותה, ויקחה הרועה ויכה אותה הכה ופצוע ולא יכול עמה; וימרר חייה בעבודה קשה ובכל צרה. והיא מתאפקת ומייחלת לרחמי שמים.

ויעברו ימים רבים עליה ויתחפש וירא אותה בעלה ויבוא אליה. ויתנכר לה וימצאה, והיא מרת רוח: תחת פארה רב שברה, 'ותחת פתיגיל מחגורת שק – כי תחת יופי' [ישעיהו ג, כד].

ויאמר לה: "היש ברצונך שאקנה אותך ואשאך לי לאשה ואצילך מצרתך?"

ותאמר לו: "אדוני, לא ייתכן הדבר הזה, כי אנוכי בעולת בעל."

ויוסף לפתותה בדברים רבים ולא שמעה בקולו.

וכשראה בעלה כך, נתברר לו, שלא עברה על שבועתה ולא הפרה בריתה. ויסר המסווה מעל פניו, ותכירהו; וישקו איש את רעהו ויתחבקו ויבכו בכי גדול, ותעל שוועתם אל האלהים. וישמעו קול קורא: "התבשר, כי נשלם החלוק שלך, והחלוק של אשתך טוב מחלוקך! לך למקום פלוני ותמצא בו ממון גדול שטמן אביך."

וילך ויעש כן וימצא כסף וזהב ואבנים יקרות. ויקח אותם ויפדה את אשתו ויוסף לעשות צדקה וחסד כל ימיו.

ג (צו). והזהיר, ויקרא, 130 (מד' ויקרא רבה לז, ב); נ"א: חיבור יפה, 34. גסטר, סי' שסח; הלר, 328-327 (סי' 17). ב"י ב, 136-133, 364. (=סי' 161). – צפונות, קצח=קצט ("שני אחים")