נוסח ראשון

לא התלמוד עיקר, אלא המעשה.

מעשה ברבי שמעון שביקש רחמים מן השמים, שיראה לו הקדוש ברוך הוא מקומו בגן עדן. והראה לו, שיהיה אצל טבח אחד. הרהר בלבו ותמה מאד ואמר: כל מה שעסקתי בתורה יום ולילה, ומקומי אצל טבח! אמר: אלך ואבקשהו ואשאל לו ואפשפש במעשיו.

הלך ומצאו עשיר גדול. נתארח בביתו ושהה עמו שמונה ימים, והטבח עשה לו כבוד גדול. קראו רבי שמעון השדה; אמר לו: "בבקשה ממך, הגידה לי, במה עסקת כל ימיך."

אמר לו: ‏"בעוונותי לא עסקתי בתורה כי אם מעט. אכן כל ימי הייתי טבח. ומתחילה הייתי עני ונתעשרתי. ובכל ערב שבת מעודי חילקתי בשר לעניי מקומי ולעניי מקומות אשר אצלי, ומאד אני מפזר צדקות הרבה."

אמר לו: "בבקשה ממך, הגידה לי, אם עשית דבר גדול מזה."

אמר לו: "אומר לך דבר אחד שעשיתי. המכס של העיר הזאת שלי הוא; וכשבאה הספינה, אני נוטל איזה חפץ שאני חפץ בו. פעם אחת באה ספינה לכאן ולקחתי המכס. לאחר שגביתי המכס, בא אלי רב החובל ואמר לי: 'אם אתה חפץ לקנות דבר צנוע שיש לי, אמכור לך.'

אמרתי לו: 'אמור לי, מה החפץ?'

אמר לי: 'לא אומר לך, עד שתקנה אותו ותתן לי הדמים; ואם לא תקנהו עתה, לא אמכרנו עוד.'

אמרתי לו: 'אם כן, תפסוק דמים ואשמע.'

אמר לי: 'עשרת אלפים זהב.'

ואמרתי לו: 'הראה לי החפץ ואתן.' אמר לי: 'לא אתננו, אם לא תתן לי עשרים אלפי זהב.'

אמרתי לו: 'הראה לי החפץ ואתן.'

אמר לי: 'לא אתננו כי אם בארבעים אלפי זהב.'

כשראיתי שהוא עולה ומייקר הדבר, הרהרתי בלבי, שדבר גדול הוא, ופסקתי לו הזהב. אמר לי: ‏'תן לי, קודם שאראה לך.'

נתתי לו.

מיד הוציא מתחת הספינה מאתיים נפשות מישראל ששבה ואמר לי: 'אילו לא קנית אותם היום הייתי הורגם וזורקם לים.' מיד נתנם לי והכנסתים לביתי; והאכלתי אותם והשקיתים וסכתי אותם והלבשתים; וזיווגתים הפנויים עם הפנויות. והיתה ביניהם בתולה יפה מאד וריחמתי עליה ונתתיה לבני לאשה וקידשה. והזמנתי כל אנשי מקומי למשתה החופה. וכשישבו בני הסעודה לאכול, הייתי עומד עליהם וראיתי בחור אחד מן השבויים שהיה בוכה. אמרתי לו: 'מפני מה אתה בוכה?' ולא רצה לגלות לי; עד שהבאתי אותו לחדר, ואמר לי, שאותו היום שנשבו נועד היום להכניס אותה כלה.

ואמרתי לו: 'חפץ אתה לגרשה, ואני אתן לך מאה כסף!'

אמר לי: 'אדוני, מאד חפצתי בה מכל כסף וזהב שבעולם; אבל מה אעשה שהרי בנך הכניסה.'

באתי לבני ואמרתי לו הדברים האלה;

גירשה. והכנסתי אותה לאותו בחור והעשרתי אותם. וזה הדבר שעשיתי."

אמר לו רבי שמעון: "ברוך המקום שזיכני להיות אצלך בגן עדן!"

לכך בכל עת יעסוק אדם בתורה ובמעשים טובים ויטפל בצדקה, שהממון אינו שלו כי אם להקדוש ברוך הוא; שנאמר: 'לי הכסף ולי הזהב נאום יי' [חגי, ב, ח], וכתיב: 'כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים' [תהלים עה, ח].

נוסח שני

ויהי איש אחד תלמיד חכם חסיד ועניו, ויבקש מאלהיו להודיעו, מי יהיה חברו בעולם הבא. ויצם ימים רבים וירבה תפילה ותחנונים, עד שנאמר לו בחלום הלילה: "פלוני הקצב יהיה חברך." וייקץ משנתו דואג ונאנח סר וזעף. ויחזור להתענות ולחלות את פני יי. ויאמרו לו בחלום: "כבר הודיעו לך, כי פלוני הוא חברך בעולם הבא."

כשמעו את הדבר, נדהם ונאנח ובכה בכי גדול על הדבר הזה. וישמע קול קורא מן השמים: "לולי שאתה חסיד ויש בך מעשים טובים, כי בן מוות אתה. מדוע חרה לך על שאמרתי לך, פלוני הקצב הוא חברך? הידעת את אשר עשה פלוני הקצב מעשים טובים, שלא יוכל כל אדם לעשותם, ומעלתו מעלה גדולה בעולם הבא?"

ויקם התלמיד בבוקר וישכם לחנות הקצב. ויתן לו שלום וישב עמו ויאמר לו: "רצוני שתודיעני מעשיך וחסדיך בעולמך."

ויאמר לו: "אדוני, אתה רואה מלאכתי; ומכל מה שאני מרוויח, אני נותן החצי בצדקה והחצי מתפרנסים ממנו אני ואנשי ביתי."

ויא‏מר לו התלמיד: "אנשים רבים נותנים צדקה יותר; אבל הודיעני, אם עשית דבר שלא יוכל כל אדם לעשות."

ויחרש הקצב שעה גדולה ויאמר לו: "אדוני, נזכרתי דבר שעשיתי לפני כמה שנים."

ויאמר לו החכם: "מה היה הדבר?"

ויאמר: "הייתי מימים שעברו מתעסק במלאכתי. והנה אורחת גויים באה, ובה שבויים רבים. וביניהם נערה קטנה בוכה במר נפש. ואקרב אליה ואמרתי לה: 'בתי, למה תבכי ולמה תצעקי?'

ותאמר לי: 'אדוני, אני יהודיה ואני מפחדת, שמא יוציאוני הכופרים האלו מכלל ישראל; והיה רצוני לצאת במקום ישראל, אולי יפדוני היהודים מיד הערלים.'

כשמעי דבריה, רך לבבי עליה ואמרתי לה: 'החרישי והאמיני, כי אני אפדך.'

ואלך מיד ‏לאדוניה ואקנה את הנערה בדמים הרבה, ואביא בדמיה יותר מממוני. והיתה הנערה בת שתים עשרה שנה והבאתיה לביתי והלבשתיה עד שגדלה. ויהי לי בן יחיד בן עשרים ואחת שנה. ויהי היום דיברתי עמו בסתר ופייסתיו בדברי תחנונים ואמרתי לו: 'בני, קבל עצתי ועשה מצוותי ומלא רצוני, למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא!'

אמר לי: 'אמור מה שתרצה, כי לא אסור ממצוותיך ימין ושמאל.'

אמרתי לו: 'רצוני, שתשא את הנערה הזאת לאשה, ואני אעשה לכם בגדים ותכשיטים חשובים במאד.'

ויאמר לי: 'הנני בידך, עשה הטוב בעיניך.'

וישמח ‏לבי עד מאד ואתקן כל צרכם מחוט ועד שרוך נעל, לא חיסרתי דבר. ועשיתי סעודה גדולה לחופה ולא הנחתי מכל בני העיר שלא באו לשם; וכל העניים קראתי ואושיב את העניים בצג בני העיר, כדי שלא יתביישו, ואשים לפניהם מאכלים ומטעמים ויאכלו וישתו שמחים וטובי לב, זולתי האנשים שישבו על שולחן אחד שלא היו אוכלים כלום. ואמרתי להם: 'אחי, למה תעשו כזה? שמא מצאתם במטעמי שום דופי?'

אמרו לי: 'חס ושלום, כי לא ראינו מעולם טובים מהם. אבל העני הזה שהושבת עמנו בוכה ומדמיע ונאנח מעת שישב בכאן, ועל כן לא נוכל לאכול מפני אנחתו ובכייתו.'

ואקח אותו בידי ואוציאהו לחוץ לבדו ואמרתי לו: 'אחי, למה הריעות לי ולמה תעציב בני החופה? הודיעני, מה לך ולמה ירע לבבך; אל תכסה ממני כלום. אם יש עליך חוב, אתן לך, ואם אתה צריך הלוואה, אלווה לך.'

ויאמר לי: 'חוב אין עלי ואיני צריך הלוואה, אבל אני בוכה על הנערה שתשיא אותה לבנך, שהיא מעיר פלונית, ואני קידשתי אותה היום כמה שנים, והיא מאורשׂת לי, ונשבית היא, ואני אחריה באתי, והנה שטר קידושיה בידי.' ויוצא השטר ואראה כדבריו. ואמרתי לו: 'היש לך אות בנערה הזאת?'

אמר לי: 'ראיתיה פעם אחת בבית אביה וראיתי בגופה אות כך וכך במקום פלוני.'

והאמנתי בדבריו ואמרתי לו: 'התחזק והתאפק, כי אני אמלא מאוייך.'

ואקרא את בני ואמרתי לו: 'בני, אתה עשית רצוני בדבר הנערה הזאת, ועתה מלא מאויי בכל מה שאומר לך, ויהיה טוב לך.'

ויאמר לי: 'כאשר עשיתי בראשונה בעבורך, כן אעשה עתה, לא אמרה את פיך.'

ואמרתי לו: 'הנערה הזאת היא מקודשת לבלעדיך, וכבר ראיתי שטר קידושיה, והנה האיש שקידשה הוא בכאן, והיא אסורה עליך. ועתה רצוני, שתתן לו כל מה שעשיתי לך מבגדים ותכשיטים ותחזירה לבעלה; ותזכה לשכר טוב, ואני אתן לך אשה טובה מזו ואעשה לך כפליים מזה.'

ויאמר לי: 'כן תעשה, ואני אעשה כאשר דיברת.'

ואביא את האיש האורח ואת הנערה ואעמידם בחופה. והשושבינים לפניהם ויברכו ברכת נישואים. ואתן להם כל מה שהיה בביתי. ואוציא להם כל מה שהיה מזומן לבני. וישבו עמי ימים רבים שמחים וטובי לב, אין מחסור כל דבר, ושכחו עמלם וצרתם. עד שרצו לשוב לעירם, ואתן להם מתנות טובות וצידה לדרך ואשלחם לשלום. והייתי שואל בכל עת לעוברי דרך לשלומם."

ויאמר לו התלמיד: "ברוך אתה ליי שהניחות לבבי, ושמחתי, כי אתה חברי לעולם הבא."

ג (פח-צא). א: מד' תנחומא, הו"ל ש' בובר, מבוא, 68; ילקוט סיפורים ג, 55-53. ב: חיבור יפה 21-20; ליקוטי המעשים; מעיל צדקה, סי' תמא; מוראים גדולים, 48-45; בית המדרש, ה 138-136; אוצר מדרשים ב, 324-323. – גסטר, סי' תיג; ש"א, 188 (סי' 5); הלר, 326 (סי' 7). ב"י א, 124-116, 368-367. (סי' 139).