מעשה היה בעיר הקדושה צפת, תיבנה ותיכונן, באיש אחד שהלך לעיר אחרת והשכיר עצמו אצל אחד בעל הבית לזמן שלוש שנים לעסוק במלאכתו. ויקר מקרהו, שתשלום זמן שכירותו של שלוש השנים נשלם בערב יום הכיפורים. ויאמר אותו האיש השכיר לבעל הבית: "תן לי שכירותי, שאני רוצה לילך לביתי, לפרנס בני ביתי ולחוג החג עמהם."

אמר לו בעל הבית: "לא יש לי ממון."

אמר לו השכיר: "אם אין לך מעות, תן לי פירות משדותיך כפי הערך שנמכרים בשוק."

השיב לו: "אין לי."

אמר לו: "תן לי חתיכת שדה, ואני אשתדל למכרו."

אמר לו: "אין לי."

אמר לו: "תן לי בהמות בשָוְיָן."

אמר לו: "אין לי."

חזר ואמר לו: "תן לי כרים וכסתות ממטלטלי ביתך."

אמר לו: "אין לי."

סוף דבר נלאה אותו השכיר לשאול, כראותו שבכל דבר היה משיב שלא היה לו והוא היה יודע שלא היה חסר כל אלו הדברים. ובכן אחז דרכו והלך לעירו סר וזעף בלי שום פרוטה.

אחר המועד לקח בעל הבית בידו כל סך השכירות שהיה חייב להשכיר הנזכר, ועוד לקח עמו שלוש בהמות נושאות, אחת מיני מאכל והשנייה יין והשלישית מיני פירות. ויקם וילך לעיר הקדושה צפת, תיבנה ותיכונן, ונתאכסן בבית שכירו הנזכר. ואחר שאכלו ושתו, שילם לו שכירותו במשלם.

ושאל לו לשכירו: "בחייך, רצוני שתאמר לי, כששאלת ממני שאפרע לך שכירותך ואמרתי לך שלא היו לי מעות – במה חשדתני בלבך?"

השיב לו לאמור: "דנתיך לכף זכות ואמרתי בלבי: אפשר שמצא לקנות איזו סחורה בזול והוציא עליה כל ממונו ונשאר בלי שום ממון; ולהיות ערב יום כיפור אינו מוצא למכור מקצת מסחורתו לפרוע לי."

חזר ושאל לו: "וכששאלת ממני ליתן לך בהמות בשכירותך ואמרתי לך: לא יש לי – במה חשדתני?"

השיב לו: "אמרתי, אפשר שהשכירן לאחרים ואינו יכול ליקח אותן עד שיושלם זמן שכירותן."

אמר לו: "וכששאלת ממני ליתן לך איזו חתיכת שדה ואמרתי לך שלא היה לי – במה חשדתני?"

השיב לו: "אמרתי, אפשר נתן שרותיו לאריסים ונתפשר עמהם שיתנו לו כך וכך פירות לשנה, ונמצא שהשדות אינם ברשותו ואינם שלו."

חזר ושאל לו: "וכשאמרתי לך שגם פירות לא היו לי – במה חשדתני?"

השיבו: "אמרתי, אפשר שעדיין לא הפריש מהם מעשר, ולזה אינו יכול ליתן לי; ולהיות אותו היום ערב יום כיפור, לא יש לו זמן להפריש מעשר."

חזר ושאל לו: "וכשאמרתי לך שלא היו לי אפילו כרים וכסתות – במה חשדתני?"

השיבו: "אמרתי, אפשר שהקדיש כל נכסיו."

אז נשבע לו בעל הבית ואמר לו: "באמת שכך היה, שהקדשתי כל נכסי בעבור הורקנוס בני שלא עסק בתורה, כדי שלא ייהנה מנכסי; וכשהלכתי אצל חברי החכמים שבצד דרום, התירו לי הנדר. וכשם שדנת אותי לכף זכות, כך ידינך הקדוש ברוך הוא לכף זכות. שכל מה שדנתני לכף זכות בכל הדברים ששאלת ממני, כך היה המעשה בכל דבר; לא חיסרת דבר."

עד כאן המעשה.

להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז, עמוד ב:

תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. – ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. – ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות.

ג (פז-פח), עושה פלא ג, 42. (בבלי, שבת, דף קכז, ב); אבות דר' נתן, סי' ח; תנא דבי אליהו זוטא, סי' יז). גסטר, סי' עט; מעשה-בוך (גסטר) סי' 19. – צפונות, קצב.