מעשה בכהן אחד שנפלה עליו אש ואכלה ממנו שלושים כרים וששים בגדים ועשרים וארבעה כדים של יין ועשרת כדים של שמן ושאר ממון. בא וישב לפני חכמים; אמר להם: "רבותי, נפלה עלי אש ואכלה ממני שלושים כרים וששים בגדים ועשרים וארבעה כדים של יין ועשרת כדים של שמן ושאר ממון שהיה לי!"

הכניסו חכמים יגון ואנחה כנגדו.

אמרו: לא זזו משם, עד שבא אדם שאינו בקי בהלכה כלום, אמר לו לאותו הכהן: "המאכיל את בהמתו תרומה, מהו?"

אמר לו: "מותר."

אמר לו: "שמא אסור?"

אמר לו: "לאו; אני כהן והאכלתי את בהמתי תרומה."

וכששמעו חכמים בדבר, ענו כולם כאחד ואמרו: "ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים!"

(ג, עו). סדר אליהו רבה, סי' יד, 67-66; באר יהודה ב, 258-257 (סי' 4), 357.