נוסח ראשון

מעשה בשתי אחיות, שהיו דומות זו לזו. ועשתה האחת מעשה ניאוף. עלה על דעת בעלה להוליכה לכהן ולהשקותה מי המרים [ראח במדבר ה].

מה עשתה? הלכה אצל אחותה ואמרה לה: "אחותי, בעלי קינא אותי, ויודעת אני, כי בלבו להשקותני את מי המרים, ואני ואת דומות מאד, ואת עצמי ובשרי ועשי לי כאחות וכאוהבת, וכסי בשתי וכלימתי, כי גם את תשאי את כלימתי. ועתה הכיני עצמך ולכי עם בעלי ושתי מי המרים, שאת נקיה ואין בך טומאה."

אמרה לה: "כן אעשה."

שכבו יחד אותו הלילה, ‏ולמחר השכימה ללכת עם בעל אחותה אל הכהן. השקה אותה הכהן ממי המרים ולא שלטו בה לרעה, מפני שהיא נקיה. וכשחזרה, מצאה את אחותה, ונשקה וגיפפה אותה מרוב אהבתה ומרוב שמחתה, כי אמרה: "מכאן ואילך אלכה אחרי מאהבי!"

והיה רצון יי והריחה ממי המרים בנשיקת אחותה, ומיד הוריקו פניה וצבתה בטנה ונפלה ירכה ומתה.

והיא עשתה בסתר והקדוש ברוך הוא הוציאה בגלוי.

נוסח שני

מעשה היה בשתי אחיות, שהיו דומות זו לזו וקומתה של זו דומה לשל זו, ואף זיו של שתיהן היה כאחד, והולכות שתיהן כאחת, ולא היתה זו ניכרת מזו.

אמרה האחת לבעלה: "נטמאתי."

וירדה והלכה וזנתה. לקחה בעלה והלך לבדקה במי המרים המאָררים.

אמרה לו: "-בבקשה ממך הרפה ממני, עד שאלך ואתן שלום לאחותי."

הלכה ואמרה לה: "אותה אשה [פירוש: אני] זנתה. הרי בעלי הולך לבדקני."

אמרה לה אחותה: "שבי בתוך הבית ואני מתלבשת בבגדיך ואני מהלכת עם בעלך."

הלכה בערמה, עד שהגיעה אצל כהן גדול, והשקהּ את מי המרים המאָררים. ועברה והיו שניהם, היא ובעל אחותה, מהלכים בדרך, עד שהגיעה לשערי העיר.

אמרה לו: "המתן לי, עד שאלך ואתן שלום לאחותי שבאתי לשלום."

הלכה ונכנסה בתוך חצרה. כיון ששמעה אחותה, יצאה לקראתה והיתה מחבקת אותה ומנשקת אותה. ויצא ריחם של מי המרים מתוך פיה, עד שנכנסו לתוך פיה, עד שנכנסו לתוך גופהּ ובקעו את כרסה.

(ג, ע-עא). א: חיבור מעשיות, 68 (מד' תנחומא, נשוֹא, ו, ועוד); רש"י, במ' ה, יג; ס' המעשיות (בגדד), סי' מד, 30-29. – ב: תוספתא עתיקתא, ה, 9-8. – גסטר, סי' שפה. ב"י ב, 120-118, 345, 364 (= סי' 123). – צפונות, קלז ("מנחת קנאות").