הנוסח הקצר

מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה.

אמרה: "‏מי מעיד?"

והיה שם בור אחד וחולדה.

אמר הבחור: "בור וחולדה עדים בדבר!"

לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת והוליד שני בנים ואחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת.

אמרה לו אשתו: "מה מעשה הוא זה, שבנינו מתים במיתה משונה?"

אמר לה: "כך וכך היה המעשה."

הנוסח הרחב

אמר רבי חנינא: בוא וראה, כמה גדולים בעלי אמנה! מנא לן? מחולדה ובור, ומה המאמן [כלומר שמשיאו עד] בחולדה ובור כך – המאמן בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

מעשה בנערה אחת שהיתה הולכת לבית אביה, והיתה מקושטת בכסף וזהב, וטעתה בדרך והלכה בלא ישוב. כיון שהגיע חצי היום, צמאה ולא היתה לה לויה. ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה. אחזה בחבל של הדלי ונשתלשלה וירדה ושתתה. ביקשה לעלות ולא יכולה. היתה בוכה וצועקת. עבר עליה אדם אחד ושמע קולה, עמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין.

אמר לה: "מי את? מבני אדם או מן המזיקים?"

אמרה לו: "מבני אדם אני."

אמר לה: "שמא את מן הרוחות ואת מתנכרת עלי?"

אמרה לו: "לאו."

אמר לה: " הישבעי לי, שמבני אדם את."

נשבעה לו.

אמר לה: "מה טיבך?"

סיפרה לו כל המעשה.

אמר לה: "אני מעלך, ותזדווגי לי?"

אמרה לו: " הן."

העלה. כיון שהעלה, ביקש להזדווג עמה, מיד.

אמרה לו: "מאי זה עם אתה?"

אמר לה: "מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אני."

אמרה לו: "אף אני ממשפחת פלוני, בני אדם ידועים ונקובי שם."

אמרה לו: "עם קדוש כמותך שבחר בך הקדוש ברוך הוא, וקידשך מכל ישראל – אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ולא קידושין? בוא אחרי אצל אבי ואמי, ואני מתארסת לך."

נתנו ברית זה לזה. אמרה: "מי יהיה לעד ביני ובינך?"

והיתה חולדה עוברת לכנגדם.

אמר לה: "השמים! חולדה ובאר זו יהיו עדים, שאין אנו מכזבים זה בזה!"

הלכו כל אחד לדרכו. ואותה הנערה היתה עומדת באמונתה. וכל מי שהיה תובעה, היתה ממאנת בו. כיון שהחזיקו בה, התחילה לנהוג עצמה נכפה ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהוא נוגעה. עד שנמנעו בני אדם ממנה. והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש.

והוא, מכיון שעבר מכנגד פניה, תקפו יצרו ושכחה. והלך לעירו ונפנה למלאכתו. ונשא אשה ונתעברה וילדה בן זכר. וכשהגיע לשלושה חדשים, חינקתו חולדה. ועוד נתעברה וילדה בן זכר, ונפל לבור.

אמרה לו אשתו: "אם כדרך כל האדם היו בניך מתים, הייתי אומרת צידוק הדין. עכשיו שמתו מיתה משונה, אין זה בלי דבר. ספר לי מעשיך!"

גילה לה כל המעשה.

אמרה: "הלוך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא."

הלך ושאל בעירה. אמרו לו: "היא נכפה, וכל מי שתובעה, כך וכך היא עושה לו."

הלך אצל אביה, פירש לו המעשה. אמר ‏לו: "מקבל אני כל מום שבה."

העיד עליו עדים. בא אצלה, התחילה לעשות כמנהגה. סיפר לה: "חולדה ובור."

אמרה לו: "אף אני בבריתי עמדתי."

מיד נתיישבה דעתה, ופרו ורבו בבנים ובנכסים. ועליהם אמור: 'עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי'. [תהלים קא, ו]

(ג, נח-נט). א: רש"י, לתענית דף ח, א; נ"א: תוספות, שם. – ב: גסטר, סי' פט; מד' הגדול, לבראשית טו, ט; ערוך השלם ג, 405-404; ‏כפתור ופרח, 99; אוצר מדרשים א, 162-161; עושה פלא א, 28-27, ועוד. – מעשה בוך (גסטר), סי' 100. ש"א, 190 (סי' 4). ב"י א, 128-124, 368, 387 (= סי' 122). – צפונות, קסח.