'מדבר שקר תרחק' [שמות כג, ז].

מעשה בשני אחים שהיו דרים בדרום, והיו עשירים ביותר, והיה אחד נושא אשה, והאחד נתן נפשו לעבוד את המקום בכל לבבו ובכל נפשו והלך לבית המקדש והיה דר שם. אמר: "מקדשו של הקדוש ברוך הוא חרב, אף אני אהיה חרב ולא אקח אשה ולא אשמח בעולם, שמקדשו של הקדוש ברוך הוא כאָבל ואני אהיה כאָבל."

וכל רגל ורגל היה הולך אצל אחיו ונותן לו שלום. פעם אחת הלך לבית אחיו ליתן לו שלום ולא מצאו שם. ואותו היום היתה אשת אחיו מכבסת בגדיה והפשיטה את תכשיטיה, שהיו שווין יותר מעשרת אלפים דינרים, והניחה אותם כנגדה. וכשבא אחי אישהּ אצל אחיו ליתן לו שלום, נכנס לחצר ולא מצאו שם. ושראתה אותו אשת אחיו, נתביישה מפניו והלכה. והיה שם אילן גבוה, מין תמרה, והיה בראשו עוף ועשה קינו שם. וכשנתנה מקום לאחי אישהּ, הניחה תכשיטיה והלכה. וכשנכנס אותו חסיד ולא מצא שם אדם, יצא לו לדרכו. ואותו העוף ירד ולקח את תכשיטיה, ועלה והניחם בקינו.

וכשבא אישהּ מן השוק, מצא אשתו בוכה ופורעת ראשה.

התחיל שואל אותה ואומר לה: "למה את בוכה?"

אמרה לו: "כך הייתי מכבסת בגדי והוצאתי את תכשיטי מעל צוארי והנחתי אותם כנגדי. ביקשתי אותם לאחר שעה ולא מצאתי כלום, ואיני יודעת מי גנב אותם."

אמר לה: "מי נכנס לחצר?"

אמרה לו: "לא נכנס אלא אחיך, ולא לקחם אלא הוא."

אמר לה: "הוא הניח כל שלוָת העולם ואת ירושתו ואת ממונו וכל מה שהיה לו והלך לעבוד את המקום ברוך הוא מרוב אהבה – ואת אומרת, שאחי גנב את תכשיטיך?"

עמדה היא בפרקונה [ראה משנה כתובות ד,ד] ואמרה: "שתוליכו אצל החכמים ותשביעו."

שמע בקול אשתו והלך וחיפש אחריו והוליכו אצל החכמים והתחיל להגיד את המעשה להם: "כך וכך היה הדבר."

אמרו לו: "זה שהניח שלוָת העולם הזה, היאך הוא גנב תכשיט אשתך? כמות זה הצדיק לא יעשה הדבר הזה."

והיה המעשה לפני רבן יוחנן בן זכאי. אמר רבן יוחנן בן זכאי לאותו חסיד: "מה אתה אומר? תישבע?"

אמר: "הן. אני נשבע באמת ואיני חושש כלום."

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: "פייס אותו מממונך ואל תישבע!"

אמר לו: "לאו, בשביל בני אדם שלא יאמרו: חשוד הוא."

והיה אותו חסיד מתעצם טוּבא [ויישבע, וענש אותו האלהים].

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: "לכו ובואו בבוקר אלי!"

וכשהלך רבן יוחנן לביתו, עמד בתפילה ואמר: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך כל מה שבנסתרים, ואתה יודע הדבר הזה – הצילני מעוון זה!"

יצתה בת קול ואמרה: "רבן יוחנן בן זכאי, לך אצל חצר אחיו: שם אילן עומד בתוך החצר, ובראש האילן שם נתון הדבר שנחשד עליו אותו חסיד."

הלכו ומצאו אותו שם.

וראה רבן יוחנן ותמה הרבה ואמר: "זה שלא גנב ולא גזל, בשביל שאמר שיישבע על האמת נענש החסיד. הנשבע לשקר ומחלל שמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! לפיכך אמר הכתוב: 'ולא תישבעו בשמי לשקר' [ויקרא יט, יב].

(ג, נה-נז). גסטר, סי' קכד (שמא). ש"א, 190-189 (סי' 3). ב"י ב, 99-97, 343, 364. (= סי' 62). – צפונות, קצג ("מדבר שבועה תרחק").