מעשה בתינוק אחד שהיה מפרש בים ונכנס בספינה אחת. ובאותה ספינה היו משבעים אומות, ועמד עליהם סער גדול בים. והיה לכל אחד ואחד דמות אלהיו בצוארו. וכיון שעמד הסער בים, היה כל אחד ואחד נוטל אלהיו בידו ומחבקו ומנשקו וקורא לו בקול גדול ואומר: "בוא והצילני מזאת הצרה!" – ולא היה מועיל לו כלום. והיו מורטים שער ראשיהם ושער זקנם וכורעים ומשתחווים להם.

כיון שראו, שלא הועילו להם כלום, אמרו זה לזה: "אין ממשות בעבודה זרה! יש כאן תינוק אחד וכמדומים אנו שהוא יהודי."

ואותו תינוק היה עני, וכיון שראה הים סוער ירד לירכתי הספינה וישן שם וירדם.

ואנשי הספינה ירדו אליו ואמרו לו: "הנה אנחנו בצרה גדולה, ואתה נרדם? קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת אלהיך לנו ולא נאבד."

באותה שעה עמד התינוק בירכתי הספינה ויתפלל אל יי ויאמר: "אנא רבונו של עולם! היום ייודע כוחך וגבורתך ושמך הגדול. וזכור את אברהם, יצחק ויעקב אשר נשבעת להם בך, ועכשיו יאמרו כל העמים, כי אתה אל אמת וידעו כי אתה אל רחום וחנון!"

מיד רמז הקדוש ברוך הוא אל הים ועמד מזעפו, וילכו לשלום.

כיון שיצאו אל היבשה, כל אחד ואחד קנה לעצמו מזונות. ואמרו לאותו תינוק: "קנה לד מזונות גם כן."

אמר להם: "מה אתם מבקשים מן העני הזה? אין לי לקנות כלום."

אמרי לו: "אין אתה עני אלא עשיר גדול. אבל אלו האנשים עניים שקורין לאלהיהם ואין עונין אותם, אבל אתה בכל מקום שאתה הולך אלהיך עונה אותך!"

אמר להם: "שוטים! כמדומה לי שאלהיכם תלוי בצוואריכם והוא רחוק, אבל אלהי דומה לי שהוא רחוק, והוא קרוב, שנאמר: 'קרוב יי לכל קוראיו' [תהלים קמה, יח], ונאמר: 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי אלהינו בכל קראנו אליו' [דברים ד, ז]."

מיד פתחו כולם ואמרו: "פיך דובר אמת."

‏אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "בני, אהבו אותי ותהיו מייחדים את שמי שחרית, מנחה וערבית, ואני אשמור אתכם ביום ובלילה. שנאמר: 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל' [תהלים קכא, ד]."

(ג, נד-נה). חיבור מעשיות, סי' כ (תוספתא, נידה ה, יז; ירושלמי, ברכות ט, דף יג, ב); ס' המעשיות (בגדד), סי' כ, 16; ילקוט סיפורים ב, 12-11. ש"א, 150-149. ב"י ב, 11, 96-94, 343-342, 364 (= סי' 111). – צפונות, קלז ("בספינה").