נוסח ראשון

ועתה אספר לך מעשה בעניין שעשתה אשה אחת טובה מבנות העשירים.

אמרו חכמים זכרונם לברכה, שהיה איש בארץ ישראל, שמו כלבא שבוע. ולמה נקרא שמו כן? שאם היה נכנס לביתו אפילו כלב והוא רעב, היה משביע אותו.

והיה רבי עקיבא רועה צאנו, והיתה לכלבא שבוע בת אחת יפה ונאה, ותאהב את רבי עקיבא ותאמר לו: "קח אותי לאשה!"

ויאמר: "אעשה כדבריך."

ויוגד לכלבא שבוע, ויחר לו עד מוות. וידר נדר ליי, שלא יתן לה מממונו כלום, לפי שרצתה בעם הארץ.

‏ולא חששה בתו לכל זאת, וישא אותה רבי עקיבא, וידבר על לבה ויאמר לה: "ראי עָנְיֵנו ודלדולנו והתאפקי והוחילי לאלהים, כי אם יהיה לי ממון אני אעשה לך עטרה של זהב."

הם מספרים יחד, עד שקרא אליהם קורא ואמר: "יש לי אשה הרה ורוצה ללדת, ואין לי כסות במה שתלד. אולי תעשו עמי חסד ותתנו לי שום כסות."

ויענה רבי עקיבא: "ראי שהטיב לנו הקדוש ברוך הוא." [בגמרא (נדרים ג) כתוב: "בא אליהו ונדמה להם לאיש, והיה עומד על הפתח וקרא להם: 'תנו לי מעט תבן, כי אשתי ילדה ילד ואין לי מאומה ליתן לה שתישן ותשכב עליה.' אמר לה רבי עקיבא: 'ראי שאיש זה אפילו תבן אין לו!' "]

‏ויהי מימים ותאמר לו: "שמעני, אדוני, וקח עצתי ולמד תורה."

הלך ולמד תורה מרבי אליעזר ומרבי יהושע שתים עשרה שנה, וישב אל עירו ועמו שנים עשר אלף תלמידים. וישמע אדם מחרף את אשתו ואומר לה: "שמעתי מה שעשה עמך אביך, שנישאת לרועה צאנו עם הארץ שלא היה לך הגון ואחר שנשאך הלך לדרכו מהיום שתים עשרה שנה, והנה את צרוּרת אלמנות חיוּת!"

ותען אשתו ותאמר: "רצוני שיחזור ללמוד עוד שתים עשרה שנים אחרות ולא יבוא עם הארץ!"

ויהי כשמוע כל זאת רבי עקיבא, חזר למדרשו ולמד תורה שתים עשרה שנים אחרות, וישב אל ביתו אחרי כן ועמו עשרים וארבעה אלף תלמידים, ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויבוא בכבוד גדול ולא ידעו מי הוא. וישלח לדבר לאשתו, ותחפוץ לצאת ולא היה לה מה שתלבש זולתי בגדים קרועים, ותאמר: " 'יודע צדיק דין דלים'." [משלי כס, ז]

ותצא לקראתו ותפול על פניה. ויבואו התלמידים להסירה מלפניו, ויען ויאמר להם: "הרפו

לה, כי נפשה מרה לה, והיא סיבבה עלי ללמוד התורה הזאת שלמדתי ושלמדתם אתם."

וישמע כלבא שבוע, כי איש חכם בא לעיר, ויצא גם הוא ‏לקראתו לשאול לו, אולי יתיר את נדרו, שהיה עצב על בתו שהיתה בחוסר כל.

וישאלהו האיש ויודיעהו נדרו, ויאמר רבי עקיבא: "מפני מה נדרת נדר זה?"

אמר לו: "מפני שנישאת לאיש שאינו הגון לה, ולא היה בו לא תורה ולא ממון."

ויאמר לו רבי עקיבא: "ואם היה חכם כמוני, היית נודר נדר זה?"

אמר לו: "חס ושלום, כי אם היה קורא אפילו פרק אחד, הייתי נותן לו חצי ממוני."

ויאמר לו: "אני חתנך, בעל בתך."

ויקם עליו וישק ראשו ויחבקהו וישקהו, ויתן לו חצי ממונו.

ויהי רבי עקיבא עשיר גדול ויעש לאשתך עטרה של זהב, כאשר אמר לה. ויושיעם הקדוש ברוך הוא מצרתם וירבה עשרם והונם.

ראה, לכמה כבוד גדול הגיע זה האיש, על רוב חכמה שלמד מתוך עניות הרבה.

נוסח שני

אמרו עליו על רבי עקיבא:

בן ארבעים שנה היה ורועה של בן כלבא שבוע היה. ראתהו בתו, שהיה צנוע מכל רועי בית אביה. אמרה: "ראוי זה, שיהא מורה הוראה בישראל ותיקרא תורה על שמו."

הלכה ונתקדשה לו בצנעה.

כיון שגדלה, באו אליה כל גדולים ועשירים ולא היתה מתקדשת להם.

אמר לה אביה: "מפני מה אין את מתקדשת?"

עמד אביה, הזמין כל גדולי הדור, אמר לה: "הינשאי לכל מי שתרצי."

אמרה לו: "מתקדשת אני לעקיבא רועך!"

כיון שאמרה כך, הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו.

הלכה וישבה אצל אמו של רבי עקיבא והיתה נשכרת לחברותיה. חצי שכרה אוכלת ושותה, וחצי שכרה משגרת לרבי עקיבא שהיה למד תורה מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.

והיה חיגר אחד בשכונתה שהיה מבזה ומביישה בדברים. אמר: "ראו שוטה זו שכפרה בכבוד בית אביה, הלכה ונתקדשה לאחד שאין פחות בעולם כמותו, ולא עוד אלא שמשלכת שחוק על עצמה ואומרת: "תורה הוא למד!"

לאחר כמה שנים בא רבי עקיבא, עד שהוא למד כל התורה כולה, ובאו אתו עשרים וארבעה אלפים תלמידים, ובא בראשם כגבריאל בראש קדושים.

כיון שראה אותר חיגר באותו כבוד, אמר: "תמה אני, אם נושא אותך רבי עקיבא!"

אמרה לו: "שוטה, מי שהוא דומה למלאכי השרת, כופר בעניה בת עשירים שהיא נשכרת לחברותיה ומשגרת לו לבית רבו?!"

כשיצאה לקראתו היתה לבושה סמרטוטים. אמרו לה חברותיה: "שאלי לך כלים נאים ולבשי וצאי לקראתו."

אמרה להן: " 'יודע צדיק נפש בהמתו' [משלי יב, י]."

נפלה על רגליו והיתה מנשקתו, והיו תלמידים מטפחים לה בנזיפה.

אמר להם: "הניחו לה, שהתורה שלי ושלכם – שלה היא."

נכנס רבי עקיבא לבני-ברק והיה מלמד תורה ברבים מתוך הדוחק. שמע בן כלבא שבוע, שנכנס אדם גדול לבני-ברק, אמר: "אלך לפניו ויתיר את נדרי."

הלך ועמד לפניו ואמר: "רבי, בת היתה לי ונישאת לרועה אחד שאינו מכיר בדברי תורה כלום, והוצאתיה מתוך ביתי והדרתיה הנאה מנכסי. ועכשיו צר לי עליה ורצוני שתתיר נדרי."

אמר לו: "אילו היית יודע שהוא למד פרק אחד, כלום הדרתה מנכסיך?"

אמר לו: "רבי, אילו למד ברכה אחת לא הדרתיה."

אמר לו: "אני הוא עקיבא חתנך!"

נתן לו סימן מיוחד. עמד ונפל על פניו וחיבקו ונשקו ואמר: "אשריך, בתי שאהבת צדיק כזה ונחלת העולם הזה והעולם הבא."

וקרא עליה המקרא הזה: 'שקר החן והבל היופי – אשה יראת-יי היא תתהלל' [משלי לא, ל].

מיד נתן לו לרבי עקיבא כל נכסיו.

נוסח שלישי

א

אמרו עליה על אשתו של רבי עקיבא, בתו של בן כלבא שבוע, שהיה אחד משלושה עשירים גדולים שהיו בירושלים. והיה רבי עקיבא רועה צאן ובקר לבן כלבא שבוע והיה צנוע בדרכיו. כיון שראתה בתו של בן כלבא שבוע את רבי עקיבא, אמרה לו: "בוא והישבע לי שתקרא בתורה."

נשבע לה. כיון שנשבע לה, עמדה ונתקדשה לו שלא מדעת אביה ולא מדעת אמה.

לימים בא אחד מגדולי הדור לארס אותה. אמרה: "מקודשת אני."

אמר לה: "למי?"

אמרה: "לעקיבא."

מה עשה אביה? עמד וגירשה מממונו [שמא יש לקרוא: ממעונו]. מה עשתה? הלכה וישבה אצל זקנה אחת אמו של רבי עקיבא. והיו שכנותיה מביאות לה מלאכה בחשאי, כדי שלא תתבייש שהיא מגדולי הדור. ומאותו השכר היתה מקיימת עצמה והשאר היתה משלחת לרבי עקיבא.

‏אמרו: "חיגר אחד היה בשכונתה והיה מצטער על הדבר הזה ואומר: "ראו שוטה זו, שהיא בת עשירים, שהלבין ראשה והיא יושבת ומשמרת עצמה לרועה אחד שאינו מכיר אפילו ברכת המזון!"

לאחר שתים עשרה שנה בא רבי עקיבא ועמו אלף זוגות תלמידים. כיון ששמעו כל גדולי ירושלים וזקניהם וחכמיהם ותלמידיהם, שבא חכם גדול לירושלים, יצאו כולם לקראתו בשמחה יתרה. וכיון שישב בישיבה, בא בן כלבא שבוע וכפף עצמו וישב לפניו כתלמיד לפני רבו.

אמר לו: "שאלה אחת יש לי לשאול."

אמר לו רבי עקיבא: "שאל."

אמר לו: "יש לי בת והכעיסה אותי מכמה שנים וגירשתיה מביתי ונשבעתי, שלא אפרנס אותה, ואמרו לי שהיא מצטרכת ביותר, רעבה וצמאה, ונתגוללו רחמי עליה, ועכשיו התר לי שבועתי שאחזירנה לביתי."

אמר לו רבי עקיבא: "ומה טיבה?"

אמר לו בן כלבא שבוע: "היה לי רועה אחד בור עם הארץ, מטומטם, גוי לכל דבר ואינו יודע לברך ברכת המזון. עמדה וקידשה עצמה לו."

אמר לו רבי עקיבא: "ואילו היה יודע מקרא ומשנה, מה היית עושה בו?"

אמר לו בן כלבא שבוע: "אילו היה יודע ברכת המזון לבדה, הייתי נותן לו חצי ממוני."

אמר לו רבי עקיבא: "אני הוא עקיבא חתנך!"

מיד עמד ונשקו על ראשו ונשק פיו ועיניו ונתן שבח והודיה להקדוש ברוך הוא.

‏וכיון שעמד מישיבתו, בא לו להיכנס אל ביתו. יצאה אשתו לקראתו ונפלה על רגליו ונשקה אותן. באו תלמידיו לדחוף אותה, אמר להם: "הניחוה שהתורה. הזאת שלי ושלכם מאצלה היא."

וקראו עליה: 'חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה' [משלי ט, א].

ב

אמרו עליו על רבי עקיבא, שהיה בן ארבעים שנה ולא למד כלום. כיון שנשא בת כלבא שבוע, אמרה לו: "לך למד תורה בירושלים."

אמר לה: "בן ארבעים שנה אני, ומה תעלה בידי?"

פעם אחת היה עומד על פי הבאר בלוד וראה את האבן שהיא חקוקה ונתונה על פי הבאר. אמר להם: "מי חקק את האבן הזאת?"

אמרו לו: "חבל שיורד עליה בכל יום."

באותה שעה דן רבי עקיבא קל וחומר בינו לבין עצמו ואמר: "ומה רך פסל את הקשה, דברי תורה שהם קשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר!"

אמרה לו אשתו: "לך למד תורה!"

אמר לה: "הלא ישחקו עלי שאני בן ארבעים שנה ואיני יודע כלום."

אמרה לו: "בוא לעשות פלא."

אמר לה: "ומה הוא?"

אמרה לו: "הבא לי חמור שהוא ניזק בחוליותיו."

הביא לה. זרקה על נזקו עפר וזרקה עליו שחלים וצמחו. הוציאו לשוק יום ראשון ושחקו עליו, יום שני ושחקו עליו, יום שלישי לא שחקו עליו. אמרה לו: "לך ולמד תורה. היום ישחקו, למחר לא ישחקו, יום שלישי יאמרו: 'זה מנהגו כן'."

הלך וישב לו אצל מלמד תינוקות. אמר לו: "רבי, למדני תורה."

כתב לו אלף בית, אלף תיו ולמדה, ברכת המזון ולמדה, תורת כהנים ולמדה, והיה למד והולך, עד שקרא מקרא. הלך וישב לו אצל רבי אליעזר ורבי יהושע. אמר להם: "רבותי, פתחו לי בטעם משנה."

כיון שפתחו לו הלכה אחת ודרשה, הלך וישב לו בינו לבין עצמו. אמר: "אלף זאת למה נכתבה? ובית ותיו למה נכתבו? ומפני מה זאת צורתה כזאת וזאת צורתה כזאת?"

וגילה טעמים מלבו וחזר ושאלם והעמידם בדברים והיה שונה והולך, עד שגילה כל טעמים שבתורה והוציא תעלומות וסתרים. ועליו נאמר: 'מבכי נהרות חיבש ותעלומה יוציא אור'. [איוב כח, יא]

אמרו עליו על רבי עקיבא: בכל יום היה מביא חבילה של קש, חציה מוכר להתפרנס בה וחציה מדליק להאיר בתוך ביתו. פעם אחת עמדו עליו שכניו ואמרי לו: "עקיבא, איבדתנו בעשן, אלא מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר!"

אמר להם: "הרבה סיפוקים אני מסתפק מהן: אני שונה בהן, אני מתחמם בהן, אני מתפרנס מהן."

אמרו עליו על רבי עקיבא, שהיה עני ועוסק בתורה בדוחק. ‏אמרו: לא נפטר מן העולם, עד שנתן לו הקדוש ברוך הוא מקצת שכרו בעולם הזה. אמרו: ששים שולחנות של זהב היו לו לרבי עקיבא. שלושים היה משתמש בהם ושלושים היו גנוזים בבית גנזיו. אמרו עליו על רבי עקיבא שעשה לאשתו כל מיני תכשיטים שבעולם ועשה לה עטרה גדולה של זהב מקובעת באבנים יקרות גדולות וטובות ומרגליות, ועשה בה דמות חמה ולבנה, כוכבים ומזלות.

אמרו לו בניו: "הרי אנו מתביישים מבני אדם ממה שתכבד אמנו, והם אומרים: 'ראו זקן זה כמה תכשיטים הוא עושה לאשתו'."

אמר להם: "בני, עדיין לא עשיתי חצי הכבוד שעשתה לי, שצער גדול נצטערה עמי."

(ג, יא-טז). א: ליקוטי מעשים; מדרשים ומעשיות, 55-54; חיבור יפה, 17-16; עושה פלא ג, 68-67; רב פעלים, 12-11. (בבלי, כתובות, סב-סג; נדרים, נ). – ב: ‏אבות דר' נתן, הוספה 2 ‏לנוסחא א, 163. – ג: גסטר, סי' קמז. – ש"א, 62-61, 173-172, 189. מעשה-בוך (גסטר), סי' 70-68. ב"י א, 103-96, 366-365; ב, 28-25, 335 (= סי' 67). צפונות, קסא-קסב ("הרועה הנאמן"), קצא ("התבן").