מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
ראשיתו של הלל |
טקסט |
היה הלל הזקן דל ואביון, והיה משתכר במלאכתו חצי זוז, והיה מפרנס עצמו מחצי, והחצי האחר היה נותן אותו לשומר פתח המדרש, כדי להניחו לבוא לשמוע דברי תורה ודברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. ויהי היום בימי החורף לא היה לו מה שיתן לשומר הפתח ולא הניח אותו לבוא לבית המדרש, ויעל על גג המדרש והכניס ראשו כנגד החלון לשמוע דברי תורה, וירד עליו שלג גדול כל היום עד שנתכסה כולו בשלג, ולא חש מרוב תאותו לשמוע דברי תורה. ויהי בערב ולא יכול לקום מרוב הקור ויהי שם כל הלילה. ויהי בבוקר ויבואו שמעיה ואבטליון לבית המדרש וישקיפו אל החלון, שהיה נכנס בו האור קודם זה, ואותו היום אפל ואין נוגה לו. ויחפשו וימצאו את הלל מוטל כמו מת. ויפשיטו בגדיו וילבישוהו בגדים אחרים ויעשו לו מדורה גדולה סביביו, ותשב רוחו אליו. ומהיום ההוא והלאה נתנו לו רשות להיכנס למדרש בלא שכר. [הוספה בנוסח אחר: "ומאותו מעשה הוציאיהו לאותו שומרו הפתח של בית המדרש (עושה פלא ג', 63)] לכן אמרו חכמים זכרונם לברכה: "מה יתאונן אדם עני, אם ימנע עצמו מללמוד תורה? אם יאמר: 'עני הייתי והייתי טרוד בעניי ודלדולי' – אומרים לו: 'כלום היית יותר עני מהלל הזקן?' ולא ימצא מענה, וכן העשיר יאמר: 'מרוב עשרי והוני חדלתי ולא יכולתי ללמוד תורה' – אומרים לו: 'כלום היית עשיר יותר מן רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו כפרים וגנות ופרדסים וספינות על הים ולא הלך מעולם לראותם, אבל הניח הכל ביד עבדיו ונתעסק בתורה כל ימיו!' ולא ימצא מענה." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|