הנוסח הקצר

אמרינן במדרש: חלב מטמא, חלב מטהר.

כשנולד רבי [רבנו הקדוש ר' יהודה הנשיא] גזרו [הרומיים] שלא למול, ואביו ואמו מלוהו. שלח הקיסר, והביאו לרבי ואמו לפניו. והחליפתו אמו באנטונינוס [בנו של אציל רומאי] והיניקתו עד שהביאתו לפני קיסר. ומצאוהו ערל ופטרוהו לשלום.

ואמר אותו הגמון [שמסר אותם]: "אני ראיתי שמלו את זה, אלא הקדוש ברוך הוא עושה להם נסים בכל עת.

וביטלו הגזירה.

הנוסח הרחב

תנו רבנן: ‏פעם אחת גזרה מלכות רומי גזירה על ישראל, שלא למול את בניהם. ובאותו זמן נולד רבנו הקדוש. ואמר רבן שמעון בן גמליאל אביו: "הקדוש ברוך הוא ציונו למול, והרשעים הללו גזרו עלינו שלא למול. כיצד אנו מבטלים גזירתו של הקדוש ברוך הוא ונקיים גזירתו של איתו רשע? מיד עמד רבן שמעון בן גמליאל ומל את בנו.

כשהודיעו דברים בפני השר שהיה בעיר, שלח וקרא את רבן שמעין בן גמליאל. אמר לו: "מפני מה עברת על גזירתו של מלך ומלת את בנך?"

אמר לו: "כך ציונו הקדוש ברוך הוא."

אמר לו אותו השר: "הרבה כבוד יש לך עלי, שאתה ראש לאומתך, אלא גזירתו של מלך היא, ואיני יכול להניחך."

אמר לו: "מה אתה מבקש?"

אמר לו: "אני ריצה שנשלח אותך אצל המלך, ומה שהוא רוצה לעשות יעשה."

אמר לו: "תעשה כל מה שאתה חפץ."

מיד שלח את רבנו הקדוש ואת אמו, והלכו כל היום בדרך. בערב הגיעו למלון בית אביו של אנטונינוס בן אסווירוס. ואותו הזמן נולד אנטונינוס. נכנסה אמו של רבנו הקדוש אצל אמו של

אנטונינוס. אמרה לה: "מה טיבך?"

אמרה לה: "כך וכך גזרו עלינו, שלא למול, ועכשיו מלתי את בני, ולכן מוליכים אותנו אל המלך כאחד."

כיון ששמעה ממנה כן, אמרה לה: "אם רצונן, קחי את הילד שלי שאינו מהול ותני לי את הילד שלך, ולכי ומלטי את נפשך ואת נפש בנך מאת המלך."

מיד עשתה כן והלכה למלך.

נכנס אותו השר למלך, אמר לו: "אדוני המלך! זו עברה על גזירתך ומלה את בנה, ועכשיו הבאתי אותה אצלך, ומה שתרצה לעשות עשה."

אמר להם המלך: "ראו בנה אם הוא מהול."

נמצא שאינו מהול.

באותה שעה כעס המלך על אותו השר. אמר לו: "אני גזרתי על מהול, ואתה הבאת לי שאינו מהול!"

באותה שעה היו גדולים יושבים לפני קיסר ואמרו לו: "אדוננו המלך! אנו מעידין בודאי, שבנה של זו מהול היה, אלא שאלהיהם של אלו קרוב הוא להם, וכיון שהם קוראים אליו מיד הוא עונה להם, שנאמר: 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ביי אלהינו בכל קראנו אליו' [דברים ד, ז]."

מיד ציוה המלך, ונהרג אותו השר, וביטל את הגזירה ושלח את רבנו הקדוש ואת אמו לשלום.

כיון שחזרו לביתו של אנטונינוס, אמרה אמו: "הואיל ועשה לכם הקדוש ברוך הוא נס על ידי ולבנך על ידי בני, יהיו שושבינים לעולם!

ובשכר אותו חלב שינק אנטונינוס מאמו של רבנו הקדוש, זכה ולמד תורה ושימש את רבנו הקדוש ונעשה מלך לאומתו וירש העולם הזה והעולם הבא.

(ג, ג-ד). א: תוספות, עבודה זרה י, ב. ב: ‏מנורת המאור, 34; סדר עולם, ב"סדר חכמים וקורות הימים" א, 172-171; בית המדרש ו, 131-130‏; מד' שמואל, מבוא, 18. מעשה-בוך (גסטר), סי' 192. – ב"י ב, 56-53, 338-337 (= סי' 95).