פלטיאל [הנער] נשבה מעיד אוֹיידס ממדינת לוֹנבּרדיאה [הכוונה לעיר אוריה בדרום איטליה. המאורע קרה בשנת ד' אלפים תרפ"ה] עם אותם החסידים שנשבו בים בספינות [על ידי חיל ישמעאלים]. והיה בספינה זקן אחד ואמר לו לפלטיאל הנער: "אוי לך, כי כדי שתתגדל אתה גלינו, כי חלמתי, והנה אילן גדול מן הארץ ועד לשמים, ואתה עולה על ראשו. וכשבאו הספינות לנמל, נכנס פלטיאל לבית חכם אחד רופא מומחה, ויעקב שמו, והיה רופא של מלך [מצרים]; וזה פלטיאל חריף והיה מפטם בשמים ולמד כל הרפואות.

לימים מת יעקב החכם. והמלך חלה וחש בראשו, שלח אחר יעקב, ואמרו לו: מת. ושאל, אם הניח בן או תלמיד? בא פלטיאל לפניו. אמר לי המלך: "לא אשתה סממניך, כי נער אתה."

אמר לי פלטיאל: "אמשח רגליך ותזיע." ונתרפא המלך, וגידלו למאד.

לאחר ימים מת המלך. והיו לו שני בנים; הבכור שונאו של פלטיאל. אמר לי פלטיאל: "תתגבר ותמלוך, כי כל השרים אוהבים אותך, חוץ מכושי פלוני אוהב אחיך; נשלח אחריו ונייעצהו להרוג אחיך, ובזח תתרצה לו." וכן עשה. לימים עסק פלטיאל ונהרג הכושי.

ונתגדל פלטיאל וביקש מן המלך לבנות בית המקדש. והיה מלא אשפה מימות טיטוס הרשע. ולא נתן המלך רשות לפנותו כי אם עד הצהריים. והלך פלטיאל וקיבץ בחורי ישראל, והוא בעצמו פינהו עמהם. ובנאוהו והיו מתפללים בו ימים רבים.

ופלטיאל המליך בנו באלכסנדריא ברשות המלך, ושם בנו יעקב. לימים הוציאו מת והספידו לפני המַפקידא. וכשהרגישו הישמעאלים שמלכם יהודי, רצו להרוג את יעקב, ובא המלך הגדול ורצה לחרשה כולה.

ולאחר כמה שנים רצו שני פרנסי ישראל להשתרר זה על זה, וליל כיפורים היה, והכו זה את זה. אמד מלך הישמעאלים: "אמת, אין מזל לישראל להתפלל כאן! וציווה להחריבו, עד ייערה רוח ממרום לבנותו בכבודו.

(ב, קלו-קלז). ס' חסידים הו"ל ויסטינצקי, סי' תקמה, 152.‏‏