א

ה'טאפיטי'

ויהי שלום בין שולטן מוחמד מלך התוגר ובין דימיטרי מלך המוריאה חמיו. וישלח המלך מוחמד מתנות רבות מאבנים טובות ומרגליות רב כיד המלך לדימיטרי חמיו מפני אהבת בתו.

ואז שלח גם דימיטרי לחתנו ארגז אחד והוא סגור וחתום בחותמיו חותם בתוך חותם. ויצו לשליחו לאמור: "שלא יפתח שום אדם את הארגז זולתי המלך בעצמו."

וישלח לו כתב אחד לאמור: "חן חן, הגיע לי טובך וחסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי, ועתה יקבל אדוני הברכה הזאת מיד עבדיך. נאום דורש שלומך וטובך דימיטרי."

ויתמה המלך על הארגז שהוא חתום וסגור ויאמר בלבו: "אולי יש בו אבנים טובות ומרגליות שהן קטנות הכמות ורבות האיכות?" ויפתח את הארגז ויוצא משם טאפיטי [צמח השדה] אחד קטן.

ויחר אף המלך על המתנה הזאת ויאמר אל עמו: "ראיתם מה שילם לי זה הערל, שהוא מהתל בי לשלוח לי טאפיטי אחד לצחק בי!"

ויראה להם את הטאפיטי לכל שריו ועבדיו. והמה ראו כן תמהו, חתו ולא ענו.

ויאמר המלך לעמו: "‏הכינו לכם צידה, כי בעוד שבעה ימים נקומה עליו למלחמה, יען שלא חשבני לכלום."

ויהי ביום השני, וישב הרב רבי אליהו מזרחי על הכיסא כמנהג, וישלח אחריו המלך החדרה ויספר לו את כל הדברים האלה והראה לו את הטאפיטי.

ויתבונן החכם בחכמתו הנפלאה, כי מיי היתה לו. ויאמר לו: "אדוני המלך, שמעני, כי איש חכם ומלך אדיר אתה, לא לחינם שלח לך זה. ומה אמרו אנשיך ועבדיך?"

ויאמר המלך: "לא אמרו כלום."

ויאמר הרב: "זה המעט לא יערוך אותו כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, שאדוני המלך שלח לו ממון, והוא שלח לאדוני דבר להציל לו מרעתו. כי כאשר תלך אדוני לצוד ציד להביא או תלך במקום חיות רעות ותשים זאת הטאפיטי תחתיך ויריחו בו כל מיני חיות רעות יינשרו איברים איברים. ובזאת תבחנו, יוליכו אותו במקום חיות רעות. וילך איש משונאי נפש המלך ללון עליו וישכימו בבוקר וימצאו את החיות איברים איברים."

וכאשר ראה המלך חכמת הרב, שיבח ליי אלהי ישראל. והיה לנס.

ב

חלב הזכר

אירע מעשה במשנה של המלך, כי לא היו לו בנים רק בנות. וכאשר נתעברה אשתו, חרה אפו עליה ויאמר לה: "דעי וראי בפעם הזאת, אם את יולדת בת, אמית אותך בחרב. וכאשר

שמעה כך, חם לבה בקרבה ושלחה בחשאי אחרי המילדת והגידה לה את כל הדברים האלה ותאמר: "יי הטוב בעיניו יעשה!"

ויהי בעת לדתה ותאמר לה המילדת: "אל תיראי, כי גם זאת לך בת."

ותלד בת והיתה מפחדת מאד מבעלה. ותקח המילדת אות הבת ותלך בהיחבא אל מקום אשר ישאבון הנערות ותחלף את הבת בבן אחד מבני הנשים היוצאות לשאוב מים.

ויבשרו את המשנה לאמור: "בן יולד לך."

וישמח שמחה גדולה ומגדנות ומתנות טובות נתן לאשתו. ולאחר ימים, ותמצא האשה אם הבן את הבת ותבך ותשאל לאנשי מקומה לאמור: "מי עשה לי המרמה הזאת?"

ויבוקש הדבר ויימצא.

ואז תבואנה שתים נשים אל המלך ותעמודנה למשפט. ותאמר האשה האחת: "אדוני המלך, אני והאשה הזאת ילדנו ביום אחד. אני ילדתי בן, והיא ילדה בת, ומרוב פחדה מבעלה ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו בחיקה ואת בתה השכיבה בחיקי. ואקום בבוקר לרחוץ את בני מטינופו, ‏והנה בת."

ותאמר אשת המשנה: "לא אדוני, כי היא בתה וזה בני."

וזאת אומרת: "לא, כי זה בני וזאת בתה."

ויהי כאשר שמעו השרים והשופטים את הדברים, ולא מצאו מענה. ויאמר המלך לנשים לפני השופטים והשרים: "לכו אל אליהו היהודי יועצי, וכל אשר יאמר לכן תעשו."

וישכימו בבוקר לפני הרב בדיואן המלך, וכל העם ניצב עליו מהשרים והסגנים ומעם הארץ לשמוע חכמת הרב בזה המשפט. ותסדרנה טענותן לפני הרב. ויצו הרב להביא שתי אשישות זכות ויפות ונקיות, רק תהיינה במידה ובמשקל ובמשורה. ויעבירו אותן בכף מאזניים. ויעשו כן.

ויאמר להן הרב, שכל אחת תחלוב דדיה באשישה אחת, ותעשינה כן. ואחר שקלו אותן בכף מאזניים פעם שנית וימצאו את אשישת החלב של אשת עם הארץ כבדה מחברתה.

ויאמר הרב אל אשת המשנה: "תני לה את הילד הנולד וקחי את בתך. היא אמו, ואל תפחדי מבעלך ולכי ואני אצווה עליך."

וישמעו כל העם והשרים והסגנים את המשפט אשר שפט הרב, כי נתן טעם לדבריו והביא לו כמה ראיות, ובחנו דבריו, כי חלב הזכר כבד מחלב הנקבה, וראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. ומאותו היום והלאה היה אהוב בעיני המלך והשרים וימת זקן ושבע ימים. ואחריו לא קם כמוהו.

(ב, קיג-קטו). א-ב: מאורעות עולם, 6-5. – ב"י, 153-151, 155-153, 281.