וראיתי כתוב, שהיה שר אחד בצרפת, נקרא גוספרידו בליון, גיבור ואיש מלחמה, אכזר ואיש משחית. ונשמעה חכמת רש"י [ר' שלמה יצחקי] אפילו בין העמים, כי אליו כל העמים ידרושו, ושלח בעדו השר מעיר למדינה.

וימאן רש"י ללכת, כי הכיר האיש, שהיה מצער לו. ויכעס השר וירכב עם כל חילו ויבוא אל בית רש"י. ועלה עד לבית מדרשו ומצא כל השערים פתוחים וכן הספרים פתוחים ולא ראה אדם.

ויקרא בקול גדול: "שלמה! שלמה!"

ורש"י השיב: "מה אדוני מבקש?"

ויאמר השר: "איה אתה?"

ורש"י השיב: " הנני."

וכן עשה כמה פעמים. אז תהה השר ויצא מן המדרש וישאל: "היש פה יהודי?"

ויבוא לפניו אחד מהתלמידים.

ויאמר לו השר: "אמור לרב, שיבוא אלי, והנני מבטיחו על ראשי, שלא יקבל היזק."

וירד רש"י אל השר ויכרע לפניו.

והשר הקימו ויאמר: "עתה ראיתי חכמתך. אכן רצוני שתיעצני על דבר גדול שיש לי לעשות, והוא כי הכינותי מאת אלף פרשים ומאתיים אניות גדולות ורצוני ללכוד את ירושלים, וגם יש לי בעיר עקרון שבעה אלפים פרשים אחרים, ואני בוטח בהם לנצוח את הישמעאלים היושבים שם, להעדרם מחכמת המלחמה. ולכן הודיעני דעתך ואל תפחד!"

אז השיב רש"י בדברים מועטים: "אתה תלך ותלכוד ירושלים ותמלוך עליה שלושה ימים. וביום הרביעי יגרשוך הישמעאלים, ותברח ותשוב לעיר הזאת עם שלושה סוסים."

ויתמרמר השר מאד ויאמר: "יוכל להיות, כי כנים יהיו דבריך, אך אם אחזור בארבעה סוסים, אאכיל את בשרך לכלבים ואהרוג את כל היהודים שבצרפת.

וילך ויארע לו כל אשר התנבא אליו רש"י [אולם חזר בארבעה סוסים] והיה דעתו להרע לו. ויי הפר עצתו, כי בהיכנסו בשער העיר, נפלה אבן ממשקוף השער והמיתה אחד מחבריו עם סוסו שרכב עליו. וייבהל השר מאד והודה, כי כנים דברי היהודי. וילך לו אל רש"י להשתחוות אליו קודם שובו אל ביתו. וימצא כי הלך לעולמו ויתאבל עליו מאד.

עד כאן מצאתי, ואני כתבתי הקיצור.

(ב, פח-פט). שלשלת הקבלה, 38; סדר הדורות א, 99; ספר המעשיות, סי' סו, 41-40. ש"א, 193. גסטר, מעשה-בוך, סי' 184. ב"י ה, 136-135 (= סי' 230), 303.