ואשתו של רב הונא ריש גלותא היתה בתו של מר רב חנינא ראש ישיבה. ורב חנינא היה אדם גדול.

והלן הדיין של ראש הגולה למקום רב חנינא ולא הניחו שם ‏לשפוט, ושלח בעבורו ראש הגולה ועשה לו רעות גדולות ומרטו שער זקנו. והלך רב חנינא ראש הישיבה בזה הצער לבית הכנסת ובכה, עד שמילא קערה מדמעותיו, ושתה אותן, ונפלה מגיפה בבית ראש הגולה ומתו כולם בלילה אחד, ונשאר מר זוטרא במעי אמו.

וראה בלילה ההוא רב חנינא בחלומו, שנכנס לגן של ארזים ולקח גרזן אחד וחתך לכל הארזים שבו, וראה כי נשאר ארז קטן תחת הארץ, והרים הגרזן לחתכו.

ובא איש זקן אדמוני ואמר לו: "אני דוד מלך ישראל וזה הגן שלי הוא. אתה מה לך עמהם שהרגתם?"

הכהו באפקתא [החלק התחתון והחלק של דקל] והחזירו פניו לאחוריו, והקיץ ופניו לאחוריו, ואמר להם לחכמים: "נשאר חד מבית דוד?"

ואמרו לו, כי לא נשאר איש כי אם בתו שהיא מעוברת. והלך והמתין לה עד שילדה. וכאשר ילדה, חזרו לו פניו ונתיישרו, ולימדו תורה.

ובזה הזמן היה איש אחד, ששמו רב פחרא. כיון שראה, כי תם בית דוד, נתן שוחד למלך ועשאו ראש גולה. וכאשר היה מר זוטרא בן חמש עשרה שנה, הלך הוא וראש הישיבה למלך ולקחו הנשיאות מרב פחרא. ולרב פחרא נכנס זבוב בחטמו, עד שמת ממנו. ולכן חותמין בבית דוד זבוב על חותמם.

והיה מר זוטרא ראש הגלות עשרים שנה, ומר רב חנינא ורב חמא ורב יצחק חכמים שלו, ובימיו נהרג רב יצחק ראש ישיבה. וביום ההוא יצא מר זוטרא ונראה לו עמוד אש, ויצאו אחריו ארבע מאות איש ויילחמו עם הפרסיים, וירש המלכות וגבה המס שבע שנים. ובסוף שבע שנים חטאו העם אשר היה עמו ומצאם שותים יין נסך ועבירות אחרות, ונעלה הענן שהיה הולך לפניו, ולקחוהו הפרסיים ותלו לראש הגולה מר זוטרא ולראש הישיבה על ראש גשר מחוזא. וביום ההוא שנהרג נולד לו בן ונקרא מר זוטרא על שם אביו.

(ב, סג-סד). ס' יוחסין א, 93 ‏(סדר עולם זוטא י, 54-49); סדר הדורות, א, 95. – ש"א, 42. ב"י ה, 100-98 (= ס' 211), 300. צפונות רכו.