|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
בעקבות משה |
|
טקסט |
א (משה איש קאנארי) בעת ההיא, שנת ארבעה אלפים מאה ושמונים וארבע ליצירה קם אחד במדינת קאנארי [באי קאנדיא] ושמו משה, ואמר שירד מן השמים לגאול אותם כמשה רבנו [נוסח אחר: ואמר, שהגיע עת קץ פלאות ושהוא גלגול משה רבנו], ואמר שיקרע להם את הים ויביאם לארץ ישראל. ויעבור בארץ ההיא ויסיתם לבוא ליום המוגבל, שיקרע להם את הים. ויבואו כולם ליום המוגבל וישליכו כספם וזהבם ויקחו אתם כי אם כאשר יוכלון שאת. ויהי בבואם על ההר, וישליכו עצמם אנשים ונשים בים, ויבטחו ויאמינו במשה, כי יעברו ביבשה. ויטבעו הרבה מהם בתוך הים, ומהם ניצלו על ידי הדייגים. ורצו לתפוש למשה זה. ויברח ולא נודע מקומו. והרבה מהיהודים אשר בקאנדיא המירו דתם מפני הבושה. ב (המצורע) קם אחד בשנת ארבעה אלפים תשע מאות ושלושים במדינות מזרח סמוך לנהר פרת ואמר, שקץ הפלאות הגיע ואשר יקבץ לכל המפוזרים ויביאם בזמן מעט לארץ אבותינו. ועד שנמשכו אחריו כמה שוטים של ארצות אלה לתומם, כי הראה להם על ידי השבעות כמה אותות ומופתים, אשר לדעת סכלים היה מופת יי ועדות על משיחותו. ואחד מהמופתים היה, שעלתה צרעת בגופו ולמחרת ריפא עצמו. והמון העם פתרו בחלומם, שזהו כצרעת משה קודם גאולת מצרים מופת על משיחותו. ואחר שראה, שלא נעשתה עצתו וחכמי הדור מתנגדים לו, ברח בלתי נודע לאן בא ואיה הוא. ונמשכו אז מזה כמה צרות מכוערות בארצות המזרח ליהודים, עד שמרוב צרות המירו דתם יותר מעשרת אלפים נפשות מסביב לנהר פרת. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
|