וימלוך סליקוס בעיר מקדוניא, היא עיר המלוכה. ויהי סליקוס איש רחמים וימשול בנחת על עם יהודה ולא לחם אתם. אז הלכו אליו מבני פריצי עמנו רשעים, בני בליעל, ויאמרו לו: "‏הנה באנו אליך להגיד לך עושר המקדש אשר בירושלים, כי אין קץ להמון הכסף והזהב ואבן יקרה אשר בו ונאה כל זאת להיות בהיכל אדונינו המלך סליקוס. ויפתוהו לשלוח אל ירושלים. וישלח אחד משריו ממשפחתו ושמו איליאודורוס [בדפוסים הרגילים: אליאוֹדוֹס. במקור היווני: הליאודוֹרוֹס] ‏לקחת את הזהב ואת הכסף ואבני היקר אשר במקדש יי.

ויבוא איליאודורוס ירושלים פתאום.

ויאמר לו הכהן: "מדוע בא אדוני אל עבדיו?"

ויאמר איליאודורוס: "על דבר הכסף והזהב ואבן היקרה אשר במקדשכם אשר הוגד לאדוני המלך באזני."

ויען הכהן ויאמר: "למה יבקש המלך לשלול הזהב אשר בבית אלוה הגדול אשר בידו נפש כל חי? אין שם כי אם אשר נתנו מלכי מדי ופרס בימים ההם ואשר נתן סליקוס ומלכים אחרים באוצר אלהינו למחיית יתומים ואלמנות על אשר אנחנו מתפללים ליי לחיי המלך ובניו."

‏ולא שמע איליאודורוס אל דברי הכהן וישם שומרים סביב ההיכל עד ליום מחרת. ותהום כל העיר ותהי בכיה גדולה וצעקה רבה ומרה עד מאד. ויקראו הכהנים והזקנים והשרים והשרות אל יי והוכפשו באפר ועינו בצום נפשם, והילדים עמהם, וגם החלב מנעו מן היונקים. ויצעקו אל יי לשמור אוצרו והפקדון אשר הופקד בביתו. וגם הבתולות היושבות בבית אבותן פוֹרשׂוֹת ידיהן השמימה בעד החלונות אשר בבתיהן ותזעקנה אל יי, ועמהם חוניו [נוסח אחר: חנניה] הכהן הגדול מתפלש באפר ועומד ומתפלל אל יי אלהיו, אולי ירחם.

ויהי ממחרת, ויבוא איליאודורוס וכל גדודיו עמו ויצעד בתוך מקדש יי ויברא אל הקודש. ויי השמיע באזניו ובאזני הבאים עמו קול רעם ורעש חזק מאד משבר הרים ומפרק סלעים, וינוסו כל גדודיו ויתחבאו באשר מצאו. ונשאר הוא לבדו. וישא עיניו, וירא והנה איש ומראהו נורא מאד בלבוש זהב נוצץ אבן יקרה וחגור כלי קרב, והוא רוכב על סוס אדיר הולך ובא ומדלג, וירץ אל איליאודורוס, ויכהו הסוס ברגליו וישמטהו ארצה וירמסהו. ויעורר עליו את חניתו ויצו לשני בחורים אשר היו אתך לבושי מדים ובידם שוטים להכות את איליאודורוס מכה נמרצת. ויעמדו שני הבחורים האלה על איליאודורוס מזה אחד ומזה אחד ויכוהו בשוטים עד בלי חמלה. וייאלם האיש ויהי בין המוות ובין החיים. ויבואו בחורי כהנים וישאוהו על שכמם ויוציאוהו מן הקודש. ויתנוהו לאנשיו, ויוליכוהו לאהלו. ויפול על המיטה וישכב אילם ולא פתח את פיהו לא לדבר ולא לאכול. ‏אז הלכו כל זקני מקדוניא אל חוניו הכהן ויבכו ויתחננו לפניו ויאמרו: "בי אדונינו, התפלל בעד עבדיך אנחנו ובעד עבדך איליאודורוס אשר באנו אתו, ונחיה ולא נמות. כי ידענו, כי אין אלהים זולתי אלהיכם. כי כל אלהי העמים הבל ותוהו, ואלהיכם עשה את כל העולם ונשמת כל חי בידו."

‏ויתפלל הכהן אל יי ויעל עולות וזבחים.

ויבואו שני הבחורים המכים אותו בשוטים אל איליאודורוס ויאמרו אליו: "קום לך אל חוניו הכהן והשתחווה לרגליו ארצה, כי בעבורו ירחמך יי."

ויקם איליאודורוס על רגליו וילך אל חוניו הכהן וישתחו לאפיו ארצה ויברך את יי אלהי ישראל ואת הכהן. ויתן כסף וזהב לאוצר בית יי ולכהן.

ויקם וימהר וירכב ויברח אל מקדוניא אל מלך סליקוס.

ויאמר לו המלך: "מה לך בירושלים היום ימים רבים?"

ויאמר איליאודורוס אל המלך: "אם יש למלך אויבים אשר יבקשו את נפשו, שלח אותם אל ירושלים ויבואו אל ההיכל אשר בה וימותו שם, כי אלוה גדול ואדיר הוא והוא ישחית צרי יהודה וירושלים."

ויספר למלך את כל אשר ראה.

ולא יסף עוד סליקוס לשלוח לירושלים להרע, כי מדי שנה בשנה שלח מנחה אל המקדש כל ימי חייו. ויאהבו כל מלכי הארץ לשלוח מנחה לכבד את ההיכל אשר בירושלים.

(א, קצב-קצג). על-פי ס' מכבים ב, 40-37: ‏יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 121-118. – גסטר, ירחמאל, 259-257.