בימי אחשורוש כמעט אבד זכר לישראל ויהודה מכל ממלכות פרס, באיבת איש עמלקי אשר היה שמו המן בן המדתא האגגי. כי גידל אותו המלך הגדול אחשורוש וינשאהו על כל שריו, ויעש רצונו בכל מלכותו. ויחשוב להשמיד את זכר ישראל ויהודה מכל ממשלת פרס, על אשר לא קם מפניו מרדכי היהודי מן השרים הפרתמים אשר לשבט בנימין. הם המה השרים גיבורי בנימין אשר באו עם המלך שאול בשדה עמלק ויכו אותו מכה רבה ועצומה והכוהו מחוילה עד בואך שור מהלך ימים רבים, וישליכו מעם עמלק יותר מחמש מאות אלף איש פגרים מתים. כל אלה נפלו מהעמלקי במלחמות המלך שאול, ושפך דם נפשות אנשים נשים וטף בכל ארץ עמלק, אשר אין מספר להם. על כן, על כל דברי המלחמה אשר נלחם שאול המלך בעם עמלק, על זה הדבר שמר המן איבה לעם ישראל ויהודה וישטום את כל שבט בנימין.

ובימים ההם, בשבת מרדכי בשער המלך עם השוערים, סריסי המלך אחשורוש, הכיר לחישת שניים ויתייעצו יחד להרים יד במלך ולהתיז את ראשו בשכבו על מיטתו ולשאת אותו למלך יון, למען יאותו הם למלכי יון. כי אז התעוררו מלחמות גדולות בין מלכות יון ומלכות פרס. והסריסים ההם היו מקרובי המן ומאוהביו הנאמנים ומיועציו השלמים אתו. שם האחד בגתן ושם השני תרש. ומרדכי שמע לחישות הסריסים ויבן את רמזיהם ועצותיהם. ויגד מרדכי הדבר לאסתר המלכה בת דודו, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על עץ. והמן עשה כל יכלתו להצילם מהמוות ולא יכול. ותיכתב אמונת מרדכי ומעשהו עם המלך בספר הזכרונות.

ויחר להמן מאד על אשר נתלו רעיו ואוהביו השלמים אתו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. וידע מרדכי את מחשבת המן, ויזכור החלום אשר ראה בשנה השנית למלך אחשורוש. כי בחלומו ראה, והנה רעש גדול ורעם חזק ועצום, ותהי בהלה בכל הארץ ופחד ורעש וגעש על כל יושביה. ויריעו אז שני תנינים גדולים זה לקראת זה למלחמה, וירוצו לקולם כל גויי הארץ. והנה ביניהם גוי אחד קטן. ויקומו כל הגויים על הגוי הקטן הזה לאבד שמו ולמחות זכרו מעל כל הארץ. ויהי ביום ההוא חושך ואפלה לכל העולם, ויצר לגוי הקטן מאד מאד, והיו צועקים אל יי. והתנינים נלחמים באכזריות ובחמה גדולה ואין מפריד ביניהם. וירא עוד מרדכי שנית בחלומו, והנה מעיין קטן עובר בין שני התנינים האלה ויפרד ביניהם מן המלחמה אשר היתה ביניהם. והמעיין ההוא הקטן גדל עד מאד ויהי לנהר שוטף כשטף ים גדול ורחב ידיים ויהי הולך ושוטף בכל הארץ. וירא והנה זרחה השמש על הארץ ויהי אור על כל העולם. ויתרומם ויתגדל הגוי הקטן ההוא, והגבוהים הושפלו, ויהי שלום ואמת בכל העולם.

ויהי מהיום ההוא והלאה וישמור מרדכי בלבו את החלום אשר ראה. ויהי אז כראות מרדכי את החלום ויספרהו לאסתר והיא נערה קטנה בחיקו. ויהי כאשר הצר לו המן ויאמר מרדכי לאסתר המלכה בת דודו לאמור: "בא החלום אשר סיפרתי לך בימי נעוריך, ועתה קומי ובקשי רחמים מאת אדון הרחמים ובואי נא לפני המלך אחשורוש ובקשי תשועה מאתו על עמך ועל מולדתך."

ויתפלל מרדכי היהודי אל יי אלהי ישראל ויאמר: "גלוי וידוע לפני כסא כבודך, אדון כל העולם, הלא נודע לפניך, כי לא מרום עיני ולא מגובה לבי עשיתי זאת אשר לא השתחוויתי לעמלקי המן הרע הזה הצר הצורר לעם קדשך ותפארתך, אמנם מיראתך התגריתי בי ולא השתחוויתי לו. כי יראתי מפניך, יי אלהי, ולא אביתי לתת את כבודך לאחרים ותפארתך לבשר ודם, ולא רציתי להשתחוות לזולתך, כי מי אני אשר לא אשתחווה להמן, אשר נשאו זמנו והמלך אחשוריש גידלו, ולא על תשועת עמך ישראל אלחך נעליו אשר ברגליו ועפר הארץ אשר ידרוך. ועתה אלהינו הצילנו נא מידו, ויפול הוא בשחת אשר טמן ובבור אשר כרה ויילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך, וידעו כל העמים כי לא שכחת את השבועה אשר נשבעת לאבותינו ולא הפרת אותה. גם ידעו כי לא נתתנו בגלות מקוצר ידך כי לא יכולת להושיענו, כי אם בעוונות אבותינו נמכרנו ובחטאותינו הגלונו מארצנו, כי חטאנו לך. ועתה אלהינו רב להושיע המחיה מתים, ריבה את ריבנו ונקום את נקמתנו והושיענו מיד המן, כי צר לנו ממנו מאד, ואנחנו עליך עינינו ועדיך נברח להיותך למגן בעדנו ולעמוד בקרבנו להילחם את מלחמותינו ולשפוט את כל הקמים עלינו, וזכרנו יי אלהינו כי חלקך אנחנו בבני האדם, ומאז בהנחילך עליון ובהפרידך בני אדם, ונהיה אנחנו בגורלך אשר השלכת לבני אדם ונהי העולים על גורל יי. ועתה אלהינו, למה יאמרו צרינו, כי אין אלהים לישראל, ויפתחו פיהם לבלוע את חלקך את עם הקודש ולהלל את עצביהם והבליהם, אנא אלהינו, הצילנו נא מידו ויבושו מתקוָתם וישימו יד לפה בראותם את ישועתך יי עמנו, ורחם על עמך ועל נחלתך, ואל תסתום פיות מהלליך ערב ובוקר וצהריים תמיד, והפוך יגוננו לששון ואבלנו לשמחה ויום טוב!"

וכל ישראל הנמצאים בשושן הבירה זעקו אל יי עם מרדכי השר המושיע וגואל לישראל כיד אלהיו הטובה עליו לעזרו, על דבר הצר אשר הצר ואשר הציקם המן בן המדתא העמלקי, גם בכל מדינות המלך אחשוריש ובכל עיר ועיר מערי המדינות ציוה מרדכי בכתב לעשות כל איש כמעשהו.

ותבקש גם המלכה אסתר רחמי השם, כי פחדה גם היא מן הרעה אשר צמחה על עמה, ותפשוט את בגדי מלכותה ואת עדיי תפארתה ותלבש שק ואפר ותפזר שערות ראשה ותמלא את ראשה עפר ואפר ותענה בצום נפשה שלושה ימים לילה ויום. ותפול על פניה ותבך ותתפלל ותאמר: "יי אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובורא העולם, עזור נא לאמתך אשר אין לה עוזר כי אם אתה ופדה אותי ואת עמי מיד הצר הצורר אותם. כי בדד אני יושבת הנה בבית המלך ואב ואם אין לי, ואתה הוא אבי יתומים ויתומות, וכיתומה עניה שואלת מבית לבית כן אנוכי שואלת את רחמיך מחלון לחלון, כי אראה שמיך ואגדלה שמך על כל מעשיך, בודדת ויחידה אני בבית המלך אחשורוש מן היום אשר לוקחתי הנה ועד היום הזה, ועתה, אלהים, הנה נא נפשי בכפי, קחנה מידי אם ייטב בעיני כבודך, ואם לא תרצה לקחתה ותאבה להחיותני להודות את שמך, כי לא יסופר בקבר חסדך, הצילה נא את צאן מרעיתך מן האריות ‏האלה אשר קמי עליהם לטרפם, כי אבי ואמי סיפרו לי ומרדכי עבדך אומני לימדני ובתורתך כתוב לאמור, אשר הוצאת את ‏אבותינו ממצרים והרגת בכוריהם ועמך הקדוש הוצאת מתוכם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואחרי כן העברתם בים-סוף כסוס העובר בבקעה והולכתם במדבר ותתן להם לחם מן השמים ומים מצור החלמיש, וכן לכל גוי לא עשית, כי משפטיך לא ידעו, וגם בשר לשובע נתת להם ותך לפניהם מלכים גדולים ואדירים, ואת ארצך הטובה הקדושה והטהורה הנחלת אותם, וכאשר חטאו אבותינו לשמך הגדול ואינם, נתת אותם ואותנו

בשבי, והנה אנחנו בגולה כהיום הזה, כי עוונותיהם סבלנו, ואתה יי יתברך, מאז רחמיך גברו על פשעינו ותשפטנו לפי חסד ותיעדנו סליחה, כי נזעק אליך בעת צרה, וכה דיברת ביד משה עבדך נאמן ביתך: 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה... ושבת עד י אלהיך... כי אל רחום יי אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך' [דברים ד, ל-לא]. ועל ידי משה הבטחת חסדך הגדול לבלתי תפר בריתך אתנו ולזכור לנו ברית ראשונים, להיותך לנו לאלהים. ועתה יי אלהינו, רב לצרים הצוררים האלה, כי יעבידו אותנו בפרך, גם כי המה אומרים, כי לא אתה נתתנו בידם, ויודו לפסיליהם ולהם ישתחוו לאמור: 'אתם נתתם את היהודים בידינו', ועל כן אני שפחתך בחסדך הגדול תיעבתי ושנאתי אותם שנאה גדולה, כאשר ישנא החכם היודע בטבע העולם להעביר על פניו חתיכת בגד מלוכלך אשר תשתמש בו אשה נידה, כן גם אני אשנא את בגדי תפארתי ואת כתר המלכות אשר בראשי להיות עמי גולה ביניהם, וגם אני גולה וסוּרה עמהם, ומהיום אשר הביאוני הנה, לא סמכתי כי אם בחסדך הנעים אשר לא יכלה. ועתה אלהינו אבי יתומים עמוד לימין היתומה הבוטחת בך ותן לי רחמים בעיני האיש הזה המלך אחשורוש, כי יראתיו, כאשר יירא גדי העזים מפני האריה, והשפילהו והכניעהו עם כל יועציו ויהיה כנוע וכבוש לפני בקשתי בחן וביופי אשר תתן לי, אתה אלהי, עת אבוא אליו

לבקש מלפניו על עמי. והטה את לבו לשנוא את אויביך ולאהוב את עבדיך, המה בני ישראל עמך הקדוש ונחלתך הטהורה, כי לב מלך ביד יי ולב כל המלכים בידך, אל אדיר ונורא ונשגב, הצילני נא היום הזה מהיראה ומהמגור אשר יראתי ויגורתי ואבואה לפניו בחסד שמך ואצא מלפניו בשלום!"

ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר המלכה את בגדי יפיה ואת עדיי תפארתה. ותקח עמה את שתי נערותיה, ותשם יד ימינה על הנערה האחת ותישען עליה כחוק המלכות ללכת על משענת הנערות, והנערה ‏האחרת היתה הולכת אחריה ומגבהת את שולי בגדיה לבל יגעו ארצה בזהב אשר בבגדיה וגם היה בחוק המלכות אשר לא יגעו ארצה בלבושיהן. ותשם על ראשה כל אבן יקרה בעדי כתר המלכות, ותצהל פניה ותכס את הדאגה אשר בנפשה, ותבוא בחצר הפנימית נוכח המלך ותעמוד למול פניו.

והמלך אחשורוש יושב על כסאו בלבוש מלכות, אפוד באפוד זהב, והפז אשר עליו נוצץ, והברקת והאודם והנופך מתלפדים וכל אבני התפארת אשר בלבושו מבריקים. וישא עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו, ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה המלכה את דתו ואת חוקו לאמור: אשר יבוא אל המלך ולא ייקרא, אחת דתו להמית. והיא באה בלתי נקראת. ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך, והנה עיניו בוערות כלפידי אש מגודל החמה אשר גדלה ובערה בלבו. ותכר אסתר את קצף המלך ואת חרונו, ותיבהל האשה מאד מאד, ויפג לבה ותשם את ראשה על הנערה שנשענה עליה ביד ימינה.

וירא אלהינו עמלנו וירחם על לחץ עמה ועל עמל נחלתו ויהי לעזרה בצרת היתומה העניה השואלת רחמיו אשר בטחה עליהם. ויתן לה חן לפני המלך ותוסף יופי על יפיה והדר על הדרה. ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה ויסמכה בזרועו.

ויאמר לה המלך: "מה לך לפחד הזה, אסתר המלכה? חזקי נפשך ואל תיראי מדבר, אהובתי, כי הנה הדת הזו אשר חקקנו אין לה ממשלה עליך, באשר את מלכה ורעייתי."

ויקח את שרביט הזהב וישם על ראשה ויאמר לה: "מדוע לא תדברי לי, אסתר המלכה?"

ותאמר אסתר: "כי ראיתי אותך, אדוני המלך, ונבהלה נפשי מהוד כבודך ומפני גדולת תפארתך."

ויהי בדברה אליו ותשם עוד ראשה על הנערה, כי עיפה נפשה בצום ובצרה וביגון. ויתבהל המלך מאד ויבך על פני אסתר המלכה. וכל משרתי המלך מתחננים למלכה לדבר אל המלך להיטיב את נפשו בראותם צרת אדוניהם.

ויהי אחר הדברים האלה, ויעש יי ביד אסתר המלכה וביד מרדכי איש ימיני תשועה גדולה. ויתלו את המן ואת עשרת בניו על העץ. ואת כל מבקשי רעת ישראל הכו לפי חרב. ויתנשא מרדכי מן היום והלאה בבית המלך אחשורוש. ויעבדו אבותינו בנחת ובהשקט את כל מלכי פרס עד אשר מלך המלך דריוש השני.

(א, קנט-קסג). יוסיפון (דפוס גותה), 82-72, 84. – גסטר, ירחמאל, 241-236. גינצברג ו, 461 (88), 470 (132), ועוד. – א"י ה, 422-415. צפונות, קכה-קכו ("מאבדון לתחיה").