הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, הוא היה שומרו מכל חית השדה ומעוף השמים. והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו. ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוגים בקבורה.

בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו, לקח אותו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם. אמר אדם: כעורב אני עושה! לקח נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה.

ושילם להם הקדוש ברוך הוא שכר טוב לעורבים בעולם הזה.

ומה שכר נתן להם? כשהן מולידין את בניחם רואים אותן לבנים ובורחים מפניהם וסבורים שהם בני נחש. והקדוש ברוך הוא נותן להם מזונם בלא חיסור. ולא עוד אלא שהן קוראים ליתן מטר על הארץ והקדוש ברוך הוא עונה אותן.

'נותן לבהמה לחמה – לבני עורב אשר יקראו' [תהלים קמז, ט].

פרקי דרבי אליעזר, כא; נוסח אחר: אשכול הכופר, כד, ד. ראה: מדרש הגדול, בראשית ד, טז; ילקוט משלי, סי' תתקסג; רש"י, בבא בתרא ח, א. ראה עוד: מדרש תנחומא הו"ל ש' בובר, עקב, סי' ג; ויקרא רבה יט, א; מדרש שמואל ה, ב; מעיין גנים, איוב, לח, מא; רש"י, איוב, שם; רש"י, כתובות מט, ב; ספר חסידים, הו"ל ויסטינצקי, סי' תתתתרעג. – גינצברג ה, 143-142 (31). – א"י א, 147-146. צפונות, לב (עוד מאגדות קין, ב').