|
מיפיותו של יפת
תתפב.
איגרת כהן אלבראהמה אל אלכסנדר מוקדון
א
ויסע
אלכסנדר משם ויחן על נהר פישון,
אשר ממנו ייפרד יאור מצרים הוא נילוס. והיתה דרך הנהר
מושכת שנה תמימה, לא יוכל אדם לעברו. ועל שפת הנהר השנית שוכנים אנשים
בעלי-מראה, וכל רואיהם יכירו ממראיהם, כי אור החכמה
נגה עליהם, ויצו את היודעים לדבר בלשון הודו לשאלם
מה-משפטם ומה-מעשיהם ולאיזה עם מתייחשים?
ויודיעו אותו כי הם עם אלברא המה.
ויחפוץ אלכסנדר מאד לדעת ענייניהם.
ויאמר להריץ אליו מתוכם מלאך בקרון קטן. ובבוא המלאך אל אלכסנדר נכתבה איגרת
ויתנה אליו להוליכה למלך אלברא.
וזה פתשגן הכתב: "מן אלכסנדר בן
אמון האליל ואלנפריוֹש המלכה אל דניוֹש
מלך אלברא שלום! מלפנים היה רצוני להילוות אליכם
ולהיצמד לכם בדעתי תושייתכם הישרה ודעתכם הנכונה, אשר תישענו עליו, בהיבדלכם
מאמור [צ.ל. מאגור] הון ומעשות
עושר ותסתפקו לכם מעט מזער ואין אתם חפצים להתעמר בכל דבר ולא לנגוע בבעלי-החיים
ולאכלם. והייתי חפץ לעמוד על מעגליכם ולדעת איזה דבר נשא אתכם להתנאות על המשפט
הזה ולהדריך עצמכם על הדרך אשר אתם עליה. כי אני מנעורי עד היום הזה גודלתי על
אהבת החכמה ועל חקירות סודותיה וחפצי היה מנעורי בקניין המוסר. ולא הייתי מודה
בעצה אלא אם כן מכוח ראיה נוכחת.
ואמרו החכמים: ייתכן לאנוש להחזיק אל
עצמו את התושיה, אשר כל האנשים מודין
בה ומפארין אותה. ואני אומר, אולי תושייתכם היא זאת,
ולו בארתם אותה לי, הייתם מועילים לי ולעמי בגללה.
ואתם יודעים, כי החכמה נמשלת לנר. מה הנר שמסתפק אדם ממנו ובהעלות נרות רבים לא
יחסר ממנו מאומה, כך היא החכמה. ואני דורש מאתכם להחיש תשובתי בפתרון הדברים אשר
דרשתי מאתכם באר היטב."
ב
ובקרוא דרנוס
איגרת אלכסנדר השיב לו איגרת וזה פתשגנה: "מאת דרנוס כהן אלברא אל אלכסנדר
הנקרא מלך מלכים, שלום! ידענו מתוך דבריך, כי לקנות המוסרים רצונך וחפצך לדעת
יסודי החכמה. וייטב בעינינו ונפארך על זאת והודינו, כי ראוי אתה לשלוט ולמשול
ולמלוך משאר המלכים, עקב אשר לא ייתכן להיקרא מלך לחסר-תבונה, והנך משובח ברצותך
החכמה והמשפט. ואם אינך משכיל בחכמה לעשות כמעשינו, אין לנו להאשים אותך, כי
אולי טבע לבבך אשר גדלת עליו אינו בדמות טבע לב אלבראהמה
לתכלית החכמה והעניין הזה, כי אתם כל משפטיכם וצדקותיכם אשר תעשון
בהפצר הנביאים והאלילים והנעבדים
אשר מכפין אתכם, אשר עושין
אותם באמרכם, כי האלילים שלחום לכם להזהירכם. ואנחנו איננו מתנהלים על המשפט
והדת בעד נביא או אליל, אך מעצמנו ודעת לבבנו ומשורש החכמה ויסודה, ועל כן דרכנו
שונה מדרכיכם. פתרון דתנו לפרטו קשה עלינו בדעתנו, כי אתה מרוב תפארתך בעולם הזה
ושרירות לבך, אשר השיאך לתור אחרי השלטן והממשל ימנעך
מחקור על תעודתנו ושרשי דתנו ואז יהיה יגיענו לריק. אכן נבאר לך שמץ מדרכינו אשר
אנו דורכים בה מבלעדי אות ומופת. דע נא, אלכסנדר, כי אנחנו לא נחטא ולא נפשע,
עקב אשר לא נבקש מן העולם הזה דבר שאינו נגזר לנו. אמנם נבקש מן העולם את אשר
יעמידנו בו ויטריפנו חוקנו ולא נדרוש את המוֹתר. ולא נכפה את הבהמה לחרוש את
האדמה כדי לזרעה, יען הבהמה גם היא חותרת אחרי אכלה ומזונה. וכן נמנע משטח
החרמים לצוד עוף השמים ודגי הים או להנהיג הכלבים לצוד חיות השדה. כל זה רחוק
מעמנו שאין אנו רוצים לזוּן בלתי אם מגידולי האדמה ומעשביה בלא יגיע האנשים
ועמלם. ובגידולים ההם הנה אנחנו משביעים רעבנו ואין אנו חושבים להשביע את
נפשותינו, כל השובע שלא ייתכן זה בעֵין הדעת.
ובמעשה הזה נמלטנו מן החלאים והצירים אשר אתם עלולים להם ואנו כל ימי חיינו
תמימים ובריאים; ואין אנו טעונים אל התרופות ואל הרופאים ככם,
ועל כן חיינו תמימים, גדורים ונגבלים בשווה; ומעט
מהרבה יימצא אצלנו נער נאסף בלא זמן ולא זקן יגיע עד דאבון-נפש. ואין עמנו מי
אשר יכריחהו הצינה להתחמם באש ולא חוזק החמה להתקרר; ודיינו בימי הקיץ והחורף
המכסה אשר הקדים עלינו בוראנו מלכסות בשר-ערוותנו בחגורת עלי תאנה ולא נוסיף בהן
בעת החורף ולא נגרע מהם בעת הקיץ. וכן לא נילווה אל הנשים לתאוותנו אך לחיות זרע
בעתים, אשר יועיל הזרע לתת שארית. ולכן חיינו במנוחה וכל ימינו אנו עוסקים במהלל
הבורא, ברוך הוא, ולהבין גבורותיו ונפלאותיו.
ולא נבקש לשמוע חידה, אם לא תצא חכמה
מתוכה, ולכן נמעטו דברינו. ואין בינינו מחלוקת אחרי
אשר כל אחד ממנו לבו נוטה אל הצדק ואיננו חפץ בלעדיו. וכאשר ישמע הצדק יטה לבבו
אחריו; ואם יש את נפשו דבר כזב, בשמעו הצדק יטה לבבו אליו וישוב מאחרי הכזב ויטה
לבבו אחרי הצדק. ולא ידרוש יותר על חוקו, יען הדבר המוסיף על החוק לא יועיל;
והמבקש דבר אשר לא יועיל, מאבד ואינו קונה. ומי אשר לא הספיקתו די החוק, לא תהיה
אז די בקשתו גזורה ונגבלת והוא כל ימיו עני ואביון.
ואין בתוכנו שופטים ושוטרים אחרי אשר אין פשע בידינו שנהיה מוכרחים לשים עלינו
שר ושופט. ומפני שאנחנו מספיק לנו את אשר נמצא מגידולי האדמה, לכן סרה הקנאה
מתוכנו ואין בנו איש חומד דבר מיד עמיתו, כי אשר בידו מספיק לו ועל כן נכרתה
מחלוקת מבינינו ואהבה ושלום בתוכנו.
ולוּ, אלכסנדר, תבליג על יצרך ותכפה
אותו, כאשר עשינו אנחנו, לא דרשת מהמלכות והממשלה ככל אשר אתה דורש, ולוּ אתה
עושה גבורות על אויביך אשר בין צלעיך, לא היית טעון
לגבור על אויביך אשר חוצה לך. רק הדבר הזה כבד עליך ולא נציק לעשות הדבר אשר
יקשה ממך.
והנה ביארנו לך, מוסיף דרנוס כהן אלברא לדבר אל
אלכסנדר, כלל מתושייתנו. ונותרה אחת אשר לא נימנע מהגיד אליך, ואם גם אנחנו נדע,
כי תנבלה ותלעיג לה. וזה הדבר אשר נאמר לך, כי לא דרש
אדם מתוכנו כופר מאת רבו ולא עשה צדקה לבעבור יכפר לו
האלהים על עוונותיו ולא נענה אל אחיו לשאת פשעו אשר
עשה כנגדו. אכן לא לקח משכבו מתחתיו. ולפי שאנו יודעים, שאתה תבוז את המעשה ותקילהו, על זה באנו לבאר לך מחקרנו בדברים האלה. ואנו
אומרים, כי לא נישא לנו כופר מרבנו מימינו, יען לא אשמנו נגדו, שנהיה מחַלים אותו
לכפר על אשמתנו. ולא פשענו אל יצור כמונו שנשוב אליו בתשובה ונדרוש כפרתו, או
נחון עניים בצדקה, לבעבור יכופר על אשמותינו. וכן לא
שאל כופר איש ממנו אל עמיתו, כי לא עשה פשע, שיהא צורך לדרוש עליו כופר; וכן לא
מת אחד ממנו בידי אדם, עבור שלא עשה לו דבר, שיהיה חייב לו מוות עלי דינו.
ג
אכן אתם אנשי יוון ובכלל כל האומות
טועים, לבד משפחת אלבראהמה וזולת הנבדלים והבוחרים
דרכי השם הנשבים ביניכם, הם באמת כשבויים ביניכם. המירותם את תושייתנו כאשר
המירונו אנחנו באמת תושייתכם, כי אנחנו לא נעדה הכלים היקרים כאשר תעדו אתם ולא
תתנאינה נשינו בעבור תמצאנה חן בעינינו כנשיכם, כי אין נפשותינו חושקות בהן
לתאוותן. וכי לא נבנה בתי-מרחצאות להתעדן בהן ולטהור במימיהן, כי חום השמש ביום
מחמם אותנו ורסיסי הלילה רוחצים בשרנו. ואין אנו צריכים לשרוף את האבנים ולעשות
סיד לסוד בתינו, כי המערות אשר עשה אֵל מספיקות לנו; ואין אנו צריכים למלאכת
החרשים והאורגים לעשות כסאות לשבת בהם ובגדים ללבוש, כי העפר מצע לנו לישון בו,
כאשר יהיה באחריתנו. ובכל זה אין אנו צריכים להיעזר איש באחיו בכל מאומה ולא
יעבוד איש ממנו לבני גילו, כי לא ייתכן לחכם לעבוד את בני גילו שהם כדמותו
בצלמו, כי בוראנו אחד ואין לאחד ממנו יתרון על חברו בגבול היצרי. כי אם בהוראת
החכמה ובהבנה הטבעית הנמצאת לנו.
ולפי שאתם דורשים טובות העולם הזה, אתם
צריכים להתלמד חכמת המליצה, להתייעץ במלים צחות, לבעבור
תתפארו על חכמיכם ותשתררו עליהם. ומפני שאנו ממירים
את עצתכם, נבוז צחצוח המלים ותיקונן; אך חפצנו תוכן העניינים. עד אשר הכרנו חכמת
המליצה ואין אנו רואים ללמדה, כי בנויה היא על שווא מהתלות, אשר אנו מרחיקים
אותן. אמנם רצוננו להתלמד החכמות הנותנות אות ומופת והאותות הראויים הנאמנים אשר
לא יבואם עקלקלות נדיב; וכן אין אנו חפצים את חפצכם ברוב-הנגינות והתענוגות
בפרדסים ובערוגות. אולם כאשר יטה לב אחד ממנו אל תענוגו ישים את לבו לקרוא חידות
הראשונים וקורותיהם ובזה יתן ללבו מרגוע ומוסר. ואם
חפץ להשתעשע ולהתנאות, ישא עיניו השמימה וראה הכוכבים המשמחים את הלב והתמונות
הערוכות המזהירות, ואז יראה מוטב שבתלאות והנפלא בהן; וכן יביט אל אור השמש
הזורח אל כל פינות העולם והניצוצות הנוצצים על קצות הארץ; וכן יביט אל הים הירוק
אשר נכחנו, אשר לא יהמה ולא יסער ולא יעבור על שפתיו, כאשר הימים אשר אצלכם
עוברים שפתיהם. ובזה מנפלאות החכמה הנותנים נפלאה מאד לרואיהם. וטוב לו להביט אל
הנפלאות האלה מלחדות בשמחתם ולהביט אל האילנות אשר
אתם נוטעים בידיכם והבניינים אשר אתם עושים ותשכרו לכם אנשים אשר אין לכם יתרון
עליהם בצורה ובמעשה. ואשר אתם מתנאים לעשות מכלי-הזמר והניגון, הם שמע קול עופות
וזמירם ונועם קולם וצפצופם טוב לנו מכל כלי זמריכם וניגוניכם, אשר יודעים אנו
לעשותם אם ייטב בעינינו.
ד
ואתה, אלכסנדר, הוסיף הכהן לדבר, יודע
אני, כי כל מה שסיפרתי לך, לא תוכל להתאפק לעשותו, ואף אם העידות בעצמך כי
תעשהו. אולם אין להאשימך על זאת, למען הטבע אשר ניתן בך שלא תוכל להחליפו ואיך
יוכל לכבוש את יצרו ולהידמות לנו, מי שתרבותו היתה
בארצות אַשׂיה ואוּרניה [הכוונה לאסיה ואירופה] ואפריקה, אשר אנשיהם בהתקבצם
במערכת המלחמה חושבים לנסות עין הארץ ברוב גדודיהם, ומדי משלם על גדוד רב ויגברו
על הממלכות, יהיו בעיניהם ראויים יותר לשם אנשים. ואתם ברוב גדודיכם באתם בים
הגדול הנקרא אוקיינוס הסובב את כל הארץ. ולא די לכם כל זאת, עד אשר אמרתם להוריד
עופות מן השמים ולנצח חיות השדה ותשימו להם כרסכם קבורה, ותחשבו, כי כל זה האלהים הגידו לכם על ידי עבדיו הנביאים והמלאכים, אשר אתם
חשבתם, כי כוכב הצדק שהוא אחד מאלהיכם היה אוהב את
ההון והרווח, ולכן הוא אות לכם. ותאמרו כי שני אלוהות הם מעידים לכם בבקשת הרווח
והניאוף והזנות. ותמלאו בטנכם בשר בעלי-החיים והמטעמים המתחלפים לכמה עניינים,
ותחשבו, כי בצומכם יום או יומיים כיפרתם בהם את אשמותיכם אשר עשיתם על המאכל.
וכן תחשבו, כי האל ציווה אתכם לשחוט בעלי-חיים ולהעלות עולות לפניו מהם לבעבור התרצות אליו. וכמה הייתם מיטיבים, לו העליתם את
עצמכם לעולה, אם היו דבריכם אמת. ואין אנו רואים כל אשר מבקשים מטובת העולם הזה
בלתי מסיבות לשנוא איש את אחיו, עד כי מקצתם ילכו רכיל בין שני מלכים וירגלו
ביניהם לבעבור ירחב ריב בתוכם. ותשימו מהם שרים
ועבדים, והאל ברא אתכם צורה אחת ומחומר אחד קורצתם יחד. ותכריחו את שופטיכם לדון
לכם כפי רצונכם וכפי החוקים אשר חקקתם לכם. ועוד תהדרו במשפט פני הגדול, הן היתה ראָיתו אמת, הן שווא. ולא
תרפו הצורה אשר ברא אלהים חפשית,
עד אשר תקחוה לכם ותעבדוה. והצורות והעניינים האלה
אשר נטבעתם בהם השיאו אתכם ויפתו אתכם להתנבל ברעות
העולם הזה ותועבותיהם לנטות אל המאכל והמלבוש ולכן נטשתם מלכת אחרי המשפט, ולא
יספיק לכם חקכם. הטרם תדעון,
כי האבן אמכם ואביו אביכם, כי הכל נוצר מן האדמה. ואם
כן, מדוע תחרשו האבן להגן לכם והעפר אשר הוא אביכם מושל על גוויותיכם.
ה
והתמהון
הגדול אשר בדבריכם, חשבתם, כי האל שברא כל בעלי-החיים ציווה אתכם לזבחם, לעבוד
מהם לפניו, וגם תתרצו אליו בהציבכם ההיכלות וצלמים לשמו, ואינכם יודעים, כי האל
אינו חפץ בדם העגלים והכבשים והתיישים ולא להקריב אליו בכלי זהב וכסף. אמנם
המקריב לו לב החכמה והתבונה ויתפלל לו בשמו המפורש הקדוש ולא צילם לפניו את
תמונת האיש ההוא, זה קרוב אל בוראו, כי האל טהור וקדוש ואוהב קדושים וטהורים
המיטהרים מצואת העולם והמתקדשים מטומאת העולם ומריקים מעליהם המים הטמאים אשר
במעשיהם והמפנים שכלם ודעתם מקנייני המותרות, לא ככם,
אשר נגעה מידת השקר בכם וחליתם חלי אשר בו תמותו.
ולכן אנו מחזיקים אתכם בחזקת אווילים,
אשר לא תדעו המשענה, אשר אתם נשענים עליה, ואינכם
מכירים, כי חיינו חיים טובים ותושייתנו קדושה דומה לתושיית המלאכים. אכן נטיתם
אתם מן הדרך ונטמאתם בזנות וברשע ובהרג בעלי-חיים ובתורת הנביאים ובעבודת
הצלמים. ואתם בחייכם טמאים, כי נדחקתם מדרכי הבורא וכל שכן בעת מיתתכם שתתרחקו
ממנו ומכבודו. אתם בחייכם מתים ומיתתכם מיתה שלמה נצחית ואנחנו נחשבנו חיים
וחיינו חיים גמורים נצחיים לעולם ועד.
כי הנכם חושבים, אשר רצון האל תקנו במו
טומאותיכם וזבחיכם, ויתר על כן כי לא תעבדו אל אחד, אבל תשתפו עמו אחרים הרבה
מאד, עד אשר שמתם מספר אלהיכם כמספר גידיכם ועורקיכם
ולכל איבר ואיבר מכם אל אחד מושל. ואתם רואים, כי הילד בעת לידתו טהור וקדוש
וטוב הוא שייקרא בעת ההיא כאחת הבהמות, מאשר יימנה עם החכמים הנכרים.
ואני רואה אתכם בתורתכם כסילים מכל, כי
תחשבו, כי מינרבה המולדת נולדה מראש כוכב הצדק, ולכן היתה לה ממשלה על המוח, אשר הוא מקום החכמה והדעת. ותחשבו,
כי תמַנס [הכוונה לאלה יונו] הכומרת
נבראה מגופו, מגוף שבתאי. וכי מרס היתה בעלת חיל
ותמשול על הלבב. וכי כוכב הכותב היה חכם גדול בארץ ולכן משל על חכמת המדבר
בעלותו השמימה. וכי כוכב הנוגה היה אוהב הנואפים ולכן מזל על אודות הנשים עלותה
השמימה. וכל זה מבואר בכללי נימוסיהם.
ואתם מחלקים הנמצאות ונתחי בעלי-חיים על
האלוהות כפי דעתכם, ולא תדעו, כי אל אחד ברא כל הנמצאות וכי הוא מושל עליהם
ומנהיגם. אחרי כן חקקתם בנימוסיכם, כי כוכב מאדים מקריבים לפניו את החזיר
ונוסכים לפניו דמו לכיוונו, ולכוכב שבתאי – התיישים, ולצדק – שוורים, ולנוגה –
בני יונה. ולכוכב – כנפי עופות ולבונה. ולמינרבה הכומרת – הגדיים, ולאתונא –
הטלאים, וכי ארכילוס ציווה אתכם לבנות את היכלו בהרים
ובגבעות ולכסות היכלו בעלי תאנה והיכל כנוֹסוֹס
בשושנים. ואתם נותנים הכוכבים והמלאכים קצבים או זובחי בהמות שתירצו להם בדמים
ובשר, או בעלי שחוק. – הוי עליכם ומחשבותיכם עליהם רעות ותסירו מהם כבודם. ואם
תאמרו, כי האלוהות ציוו אתכם כן, מאד נקלותם בעיניהם.
ואם תעשו זאת מלבכם ולא בעצתכם, הן הרחקתם מהם רצונם ואתם מחויבים להם; והם
קוצפים עליכם והנכם מכל צד במעלה מעוטה ונקלה."
ו
ויחר אף
אלכסנדר בקראו האיגרת הזאת, המשימה תהלה באליליו ובנעבדיו. ויצו להשיבו באיגרת
דברי ויכוח ותשובה על גאוותם והתנשאותם. [אמר:] "לוּ לא חפץ האלהים, ברוך הוא, בדבר, לא ברא בעולמו כל הנמנעים לאין
יתרון וכן כל אשר נתן באנוש מדקות המלאכות ופלא האומנויות היתה
מתנתו לריק? ואמנם המהלל והכבוד הוא לנו, כי אנחנו נוחים על הגזירה האנושית
ומשלימים כל אשר נתן בנו אלהים מן הכוח הטבעי והיִצורי ונבקש מעלות-המעשים. האלהים
ברא התמורות והחליפין בעולם לבעבור יאחז אדם כל דבר
מהם בעתו ויקבל כל מקרה. ואנחנו אוחזים בכל הדברים כמשפטם ונותנים אל כל עניין
חוקו ואמיתו. וכאשר מסיבות הגלגל מתחלפות בשקיעתן
וזריחתן, כן אודות האנוש בחייו נעתקות מעניין אל תמורתו. והטוב לאדם לתת אל כל
זמן מזמני חייו הדבר הנאה לו והמתייחש אליו. ואשר נטש
נחלתו ואחוזתו אשר הנחילו האל בעולמו, הוא ינבל את עצמו ויטוש
את צביונו ולא שמח בחלקו."
וישב כהן אלברא
על דברי אלכסנדר שנית באיגרת פתשגן הזה ויאמר: "הנה הרחבת במליך, אלכסנדר, ואני אומר לך, כי אנחנו לא נחשיב את העולם
הזה לנצח, אך הוא לנו אוהל ומעבר אל המקום האמיתי, ולכן לא נכון לצאת מן העולם
הזה טעוני פשע וחטאת, פן נלאה בדרך. ואשר אמרת, כי האלהים
ברא בעולם החליפים והתמורות, אמת הוא, אך לא בראם, לבעבור
יאחז אדם בכולם, אלא למען יראה הטובה ויאספה אליו ויכיר הרעה וייבדל ממנה; ואז
ישלם בשכלו ובדעתו ויתבונן, איך הפליאו האלהים מכל
בעלי-חיים בדעתו למאוס ברע ולבחור בטוב."
וגם על אלה הדברים השיב אלכסנדר לפי
דרכו. אחרי כן ציווה אלכסנדר להציב במחנהו על נהר פישון
עמוד אבן גבוה עשרים אמה ולחקות עליו מכתב: "אני המלך אלכסנדר באתי עד
המקום הזה וציויתי להציב את העמוד הזה על שפתו."
|
מספר סידורי: 882
|
|
עמוד: תפב-תפה
|
|
מקור: (ו, קמב-קמח).
תולדות אלכסנדר, 42-35 (מקוצר). ב"י ג, 167-163, 309.
|
|
מלות מפתח: אלכסנדר, חוכמה, אוטופיה, צדק (כוכב),
שבתאי, מאדים, כוכב חמה, נוגה, מצבת זיכרון
|
|
הערות: במהדורה המודפסת לא רשם ברדיצ'בסקי ברשימה
הביבליוגראפית את פרטי המקור שממנו נטל. מדובר בספרו של הלוי ישראל, ספר תולדות
אלכסנדר, קובץ על יד, ב, ברלין. תרמ"ו, הנמצא בספרייה הלאומית בשתי
מהדורות:
1.
תולדות אלכסנדר – חברו פלוני
אלמוני – הוציאו לאור עם הקדמה והערות: ישראל הלוי, רב בק"ק פארי, פאריס,
א' דורלאכער, 1887 [מספר מערכת 001369582]
2.
תולדות אלכסנדר – חברו פלוני
אלמוני – הוציאו לאור עם הקדמה והערות: ישראל הלוי, ברלין, מקיצי נרדמים,
תרמ"ו, [מספר מערכת 001091953]
ברדיצ'בסקי
קיצר חלקים מן הסיפור. אני מביא אותו כאן בשלמותו על פי הגרסה שפרסם יוסף דן
בספרו, עלילות אלכסנדר מוקדון, ספריית דורות, מוסד ביאליק, ירושלים,
1969, עמ' 104-92.
[ט]
[...] ויסע משם ויחן על נהר פישון, אשר ממנו ייפרד יאור מצרים הוא נילוס. וימצא בתוך
המים סראנים עצומים ועקרבים ונחשים, והיו יראים
אנשי הצבא מלעבור בתוכו. והיה דרך הנהר מושכת שנה תמימה, לא יוכל אדם לעוברו כי
אם בחודש יולי ואוגוסט, מפני חיות רעות אשר היו כלות מן המים בשני חודשים אלו.
ועל שפת הנהר השנית שוכנים אנשים בעלי מראה, ולא יכלו לעבור להם. ויצו את היודעים לדבר בלשון הודו, לשאלם מה משפטם ומה
מעשיהם ולאיזה עם מתייחשים. ויודיעום כי הם עם אלברא המה.
ויחפוץ
אלכסנדר מאד לדעת בענייניהם. ויאמר להריץ אליו מתוכם מלאך בקרון קטן, בתורנה
אשר היה להם לעבור הנהר ולא היה לזולתם. ובבוא המלאך אליו נכתב איגרת ויתנה
אליו להוליכה לאלברא הממלכה.
וזה פתשגן
הכתב: "מן אלכסנדר בן אמון האליל ואולימפיה המלכה אל דניוֹם
מלך אלברא שלום! מלפנים היה רצוני להילוות אליכם
ולהיצמד לכם בדעתי תושייתכם [אורח חיים, מידה, דרך. – י.ד.]
הישרה ודעתכם הנכון, אשר תישענו עליו, בהיבדלכם מאגור הון ומעשות
עושר ונוסף לכם מעט מזער, ואין אתם חפצים להתעמר בכל דבר ולא לנגוע לבעלי
החיים לאכלם. והייתי חפץ לעמוד על מעגליכם ולדעת איזה דבר נשא אתכם להתנאות על
המשפט הזה ולהדריך אם יכולתי על הדרך אשר אתם עליה. כי אני מנעורי עד היום הזה
על אהבת החכמה ועל חקירת סודותיה לא עזבתי מללמוד, ששמעתי עליו שיש אתו חכמה
אשר לא הרביתי לו כבוד והון ויקר לבוא להורות לי חכמתו, ואשר לא היה מתרצה
בכסף וזהב וסגולת מלכים לבוא אלי, הייתי הולך אליו במקומו ועירו לשרתו ולהתלמד
ממנו, ואף שאני מלך בן מלך, עד אשר פגשתי בזמני איש אשר נתן לו האל מפתחות
אוצרות חכמתו, וייף בגדלו עד אשר ידע כלל המציאות
ידיעה שלימה, ולא היה איש לפניו ולא יהיה אחריו מי שעבר גבולו בחכמה ובטוב
המידות ובשלימות הנפש וביושר, עד שראוי לומר עליו
שבגללו ברא האלוהים מין האדם, והוא היתה הכוונה
בבריאתו, ואולי כוונת סיבוב הימצאו חלילה בנצחות
התנועה הסיבובית הוא המעמידה המין וההוויות כל אחד יבואו למהללו ומצאו כי עדין
לא הגיעו בהתחלתו, ולכן תהלתו הדומיה בפה ובלשון
והציור הנצחי התמידי להידמות לו. והוא שמו אריסטוטלס
מאנשי אתונה, עיר חיי העולם הזה ובעל זמן כמוהו. וכאשר שרתתי
אותו ועמדתי על סודותיו וחכמתו, ולא על כולם, אמרתי: אין לי לבקש זולתו, כי
הוא תכלית החכמה, ומי יוכל לבוא עד תבונתו? וחפצי היה מנעורי בקניין המוסר.
ולא הייתי מודה בעצה אלא אם כן מכוח ראיה נוכחת.
ואמרו
החכמים: ייתכן לאנוש להחזיק אל עצמו את התושיה, אשר
כל האנשים מודים בה ומפארים אותה. ואני אומר: אולי תושייתכם היא זאת, ולו
ביארתם אותה לי עם שורשי משפטיה ותחבולותיה, הייתם מועילים לי ולעמי בגללה.
ואתם יודעים, כי החכמה נמשלת לנר; מה הנר המסתלק [ברדיצ'בסקי
גורס: המסתפק] אדם [לא יחסר] ממנו ובהעלות נרות רבות לא יחסר ממנו
מאומה, כך היא החכמה. ואני דורש מכם להחיש תשובתי בפתרון הדברים אשר דרשתי
מאתכם באר היטב."
[י]
וכקרוא דרנוס איגרת אלכסנדר השיב לו איגרת וזה פתשגנו: "מאת דרנוס כהן אלבראהמה אל אלכסנדר הנקרא מלך מלכים, שלום. ידענו מתוך
דבריך, כי לקנות המוסרים רצונך וחפצך לדעת יסודי החכמה. וייטב בעינינו ונפארך
על זאת והודינו, כי ראוי אתה לשלוט ולמשול ולמלוך משאר המלכים, עקב אשר לא ייתכן
להיקרא מלך לחסר תבונה, והנך משובח ברצותך החכמה והמשפט. ואם אינך משכיל בחכמה
לעשות כמעשינו, אין לנו להאשים אותך, כי אמון טבע לבבך אשר גדלת עליו אינו
כדמות טבע לב אלבראהמה לתחילת החכמה.
והעניין הזה,
כי אתם כל משפטיכם וצדקותיכם אשר תעשון בהפצר הנביאים והאלילים והנעבדים
אשר מכפין אתכם, אשר עושין
אותם באומרכם, כי האלילים שלחם לכם להזהירכם.
ואנחנו איננו מתנהלים על המשפט והדת בעד נביא או אליל, אך מעצמינו ודעת לבבנו
ומשורש החכמה ויסודה, ועל כן דרכנו שונה מדרכיכם.
והיה פתרון
דתנו ופרטיו קשה עלינו, בדעתינו כי אתה מרוב תפארתך
בעולם הזה ושרירות לבך, אשר השיאך לתור אחרי השלטון והממשל ימנעך מחקור על
תעודתנו ושרשי דתינו ואז יהיה יגיענו לריק. אכן
נבאר לך שמץ מדרכינו אשר אנו דורכים בה מבלעדי אות ומופת, פן יהיה כבד עליך
להבינם, ולמען לא אליך מונעי לקח, [י. לוי מתקן: ולמען לא נמנע
ממך לקח. – י.ד.] אנו מודיעים לך מקת תושיותינו.
דע נא,
אלכסנדר, כי אנחנו לא נחטא ולא נפשע, עקב אשר לא נבקש מן העולם הזה דבר שאינו
נגזר לנו. אמנם נבקש מן העולם את אשר יעמידנו בו ויטריפנו חוקנו ולא נדרוש את
המוֹתר. ולא נכפה את הבהמה לחרוש את האדמה כדי לזורעה, יען הבהמה גם היא חותרת
אחרי אוכלה ומזונה. וכן משטח החרמים לצוד עוף השמים ודגי הים או להנהיג הכלבים
לצוד חיות השדה – כל זה רחוק מעמנו, שאין אנו רוצים לזון בלתי אם מגידולי
האדמה ועשביה בלא יגיע האנשים ועמלם. ובגידולים ההם אנחנו משביעים רעבנו, ואין
אנו חושבין להשביע את נפשותינו כל השובע, שלא ייתכן
זה כעץ הדעת. ובמעשה הזה נמלטנו מן החלאים והצירים
אשר אתם עלולים בהם. ואנו כל ימי חיינו תמימים ובריאים, ואין אנו טעונים אל
התרופות ואל הרופאים ככם, ועל כן היינו גזורים ונגבלים בשווה, ומעט מהרבה יימצא אצלנו נער נאסף בלא זמן
ולא זקן ונער עד דאבון-נפש. ואין עמנו מי אשר יכריחהו הצינה להתחמם באש ולא
חוזק החמה להתקרר. ודיינו בימי הקיץ והחורף המכסה אשר הקדים עלינו בוראינו
מלכסות בשר ערוותנו בחגורות עלי תאנה; ולא נוסיף בהן בעת החורף ולא נגרע מהם
בעת הקיץ. ומזוננו זרע הגדלים ופירות האילנות, ומכסנו עליהם. ולא ניזון
מבעלי-החיים מלבד החלב אשר אנחנו שותים, כי מפני זימון מזון הוא, שהכינו
האלוהים לקטנים בעת לידתם לגמלם. ואשר יוותר מן החלב אחרי יניקת הילד אז יהיה
מותר לגדולי אדם לשתותו. [כלומר חלב הבהמה הוא המזון שהכין
אלוהים ליצור החי מלידה על-מנת לגמלו ממנו לאחר מכן; על כן מותר גם לגדול
לשתותו אם נשאר ממנו לאחר יניקת הקטן. – י.ד.] וכן לא
נילווה אל הנשים לתאוותנו אך להיות זרע בעתים, אשר יועיל הזרע לתת שארית, שאין
לנו מלאכה אשר נדרוש בעדה השתכרות העולם, [שכר לשם
פרנסה. – י.ד.] אחרי אשר אינה צורך לנו.
ולכן חיינו
במנוחה כל ימינו עוסקים במהלל הבורא ברוך הוא, ולהבין גבורותיו ונפלאותיו. ולא
נבקש לשמוע חידה, אם לא תצא חכמה מתוכה, ולכן נמעטו
דברינו. ואין בינינו מחלוקת, אחרי אשר כל אחד ממנו לבו נוטה אל הצדק ואיננו
חפץ בלעדיו. וכאשר שומע מקרב ואם יטה לבבו מאחריו ישוב מהרה אליו, כי לא נבקש
זולת האמת והצדק. ולא ידרש יותר על חוקו [צורכו.
– י.ד.] יען הדבר המוסיף על החוק לא יועיל והמבקש דבר אשר לא
יועיל מאבד ואינו קונה. ומי אשר לא הספיקתו די החוק, לא תהיה אז די בקשתו
גזורה ונגבלת והוא כל ימיו עני ואביון. ומפני
שאנחנו מספיק לנו את אשר נמצא מגידולי האדמה, לכן סרה הקנאה מתוכינו, ואין בנו איש חומד דבר מיד עמיתו, כי אשר בידו
מספיק לו. ועל כן נכרת מחלוקת מבינינו ואהבה ושלום בתוכנו. ואין בתוכנו שופטים
ושוטרים, אחרי אשר אין פשע בידדינו שנהיה מוכרחים
לשום עלינו שר ושופט.
ולוּ,
אלכסנדר, תבליג על יצרך ותכפה אותו, כאשר עשינו אנחנו, לא דרשת מהמלכות
והממשלה ככל אשר אתה דורש, ולוּ אתה עושה גבורות על אויביך אשר בין צלעיך, [כלומר היצרים שבקרבך. – י.ד.] לא
היית טעון לגבור על אויביך אשר חוצה לך. רק הדבר הזה כבד עליך, ולא נצווך
לעשות הדבר אשר יקשה ממך.
והנה ביארנו
אליך כלל מתושייתנו, ונותרה אחת אשר לא נמנע להגיד אליך, ואם נדע אנחנו כי תנבליהו ותלעיג לה, מה. וזה הדבר, כי לא דרש אדם כופר
מתוכנו מאת רבו, ולא עשה צדקה לבעבור יכפר לו
האלוהים על עוונותיו, ולא נענה אל אחיו לשאת פשעו אשר עשה כנגדו. אכן לא לקח
ממנו משכבו. ולפי שאנו יודעים, שאתה תבוז את המעשה ותקלהו,
על זה באנו לבאר לך מחיקורנו בדברים האלה.
ואנו אומרים, כי לא נישא לנו כופר מרבנו
מימינו, יען לא אשמנו נגדו, שנהיה מחַלים אותו לכפר על אשמתינו.
ולא פשענו אל יציר כמונו שנשוב אליו בתשובה ונדרוש כפרתו, או נחון עניים
בצדקה, לבעבור יכפר על אשמתינו.
וכן לא שאל כופר ממנו אל עמיתו, כי לא עשה פשע, שיהא צורך לדרוש עליו כופר.
וכן לא מת אחד ממנו בידי אדם עבור שלא עשה לו דבר שיהיה חייב לו מוות עלי
דינו. אכן אתם אנשי יוון וכלל כל האומות לבד משפחת אלבראהמה
המירותם את תושייתנו כאשר המירונו אנחנו תושייתכם, כי אנחנו לא נעדה הכלים
היקרים כאשר תעדו אתם, ולא תתנאינה
נשינו עבור תמצאנה חן בעינינו כנשיכם, כי אין נפשותינו חושקות בהן לתאוותן.
וכי לא נבנה בתי-מרחצאות להתעדן בהן ולטהור במימיהן, כי חום השמש ביום מחמם
אותנו ורסיסי הלילה רוחצים בשרנו. ואין אנו צריכים לשרוף את האבנים ולעשות סיד
לסוד בתינו, כי המעשרות [ברדיצ'בסקי גורס: המערות] אשר
עשה אֵל מספיקות לנו. ואין אנו צריכים למלאכת החרשים והאורגים לעשות כסאות
לשבת בהם ובגדים ללבוש, כי העפר מצע לנו לישון בו, כאשר יהיה באחריתנו. ובכל
זה אין אנו צריכים להיעזר איש באחיו בכל מאומה ולא יעבוד איש ממנו לבני-גילו,
כי לא ייתכן לחכם לעבוד את בני גילו שהם בדמותו בצלמו, כי בוראנו אחד, ואין
לאחד ממנו יתרון על חבירו בגבול היצרי. ולפי שאתם
דורשים טובות העולם הזה, אתם צריכים להתלמד חכמינו המליצה, להתייעץ במלים
צחות, לבעבור תתפארו על חכמיכם ותשתררו
עליהם. ומפני שאנו ממירים את עצתכם, נבוז צחצוח המלים ותיקונם, אך חפצנו תוכן
העניינים. עד אשר הכרנו חכמת המליצה ואין אנו רואים ללומדה, כי בנויה היא על שוא מהתלות, אשר אנו מרחיקין
אותן. אמנם רצוננו להתלמד החכמות הנותנות אות ומופת והאותות הראויות הנאמנות
אשר לא יבואם עקלקלות נדיב. וכן אין אנו חפצים את חפצכם מרוב הנגינות
והתענוגות בפרדסים ובערוגות. אולם כאשר יטה לב אחד ממנו אל תענוגו ישים את לבו
לקרוא חידות הראשונים וקורותיהם, ובזה יתן ללבו
מרגוע ומוסר. ואם חפץ להשתעשע ולהתנאות, ישא עיניו השמימה וראה הכוכבים
המשמחים את הלב והתמונות הערוכות המזהירות, ואז יראה מוטב שבתלאות והנפלא בהן.
וכן יביט אל אור השמש הזורח אל כל פינות העולם והנוצצים הנוצצים על קצות הארץ.
וכן יביט אל הים הירוק אשר נכחנו, אשר לא יהמה ולא יסער ולא יעבור שפתיו, כאשר
הימים אשר אצלכם עוברים שפתיהם. ובזה מנפלאות החכמה הנותנים נפלאה מאד
לרואיהם. וטוב לו להביט אל הנפלאות האלה מלחדות
בשמחתם ולהביט אל האילנות אשר אתם נוטעים בידיכם והבניינים אשר אתם עושים,
ותשׂכרו לכם אנשים ככם אשר אין לכם יתרון עליהם
בצורה ובמעשה.
ואשר אתם
מתנאים לעשות מכלי הזמר והניגון שהם שמוֹע קול
עופות וזמירם ונועם קולם וצפצופם, טוב לנו מכל כלי זמריכם וניגוניכם אשר
יודעים אנו לעשות אם ייטב בעינינו.
ואתה
אלכסנדר, אני יודע כי כל מה שסיפרתי לך לא תוכל להתאפק לעשותו, ואף אם העידות
בעצמך כי תעשהו. אולם אין להאשימך על זאת, למען הטבע אשר ניתן בך שלא תוכל
להחליפו. ואיך יוכל האדם לעשות על יצרו שהיתה
תרבותו בארצות אסיה ואורניה ואפריקיה, אשר אנשיהם
בהתקבצם במערכת המלחמה חושבים לנסות עין הארץ מרוב גדודיהם, וכי מדי מדי מושלם על גדוד רב ויגברו על הממלכות, יהיו נקראים בשם
האנשים יותר. [כלומר גדולים יותר. – י.ד.] ואתם ברוב
גדודיכם באתם בים הגדול הנקרא אוקיינוס הסובב את כל הארץ. ולא די לכם כל זאת,
עד אשר אמרתם להוריד עופות מן השמים ולנצח חיות השדה. ותשימו להם פרסכם קבורה. [י. לוי מציע: להם בטניכם קבורה. – י.ד.] ותחשבו כי
כל זה האלוהים הגידו לכם עם עבדיו הנביאים והמלאכים, אשר אתם חשבתם כי כוכב
הצדק, שהוא אחד מאלוהיכם, היה אוהב את ההון והרוח, ולכן הוא אות לכם. ותאמרו
כי שני אלוהות הם מעידים לכם בבקשת הרוח והניאוף והזנוּת. ותמלאו בטניכם בבשר בעלי-החיים והמטעמים המתחלפים לכמה עניינים.
ותחשבו לכם כי בצומכם יום או יומיים מספר כיפרתם בהם את אשמותיכם אשר עשיתם על
המאכל. וכן תחשבו, כי האל ציווה אתכם לשחוט בעלי-חיים ולהעלות עולות לפניו מהם
לבעבור התרצוֹת אליו. וכמה הייתם מיטיבים, לו
העליתם את עצמכם לפניו לעולה, אם היו דבריכם אמת!
ואין אנו
רואים כל אשר מבקשים מטובת העולם הזה בלתי מסיבות לשנוא את אחיו, עד כי מקצתם
ילכו רכיל בין שני מלכים וירגלו ביניהם לבעבור ירחב
ריב בתוכם. ולא תרפו הצורה אשר ברא אלוהים חופשית, עד אשר תקחוה
לכם ותעבידוה ותכריחו את שופטיכם לדון לכם לפי רצונכם וכפי חוקכם, ולמקצתם
תמורת דינם. ותשימו מהם שרים ועבדים, והאל ברא אתכם צורה אחת, ומחומר אחד
קורצתם יחדיו. ועוד תהדרו במשפט פני הגדול, הן היתה
ראייתו אמת, הן שוא. [כלומר בין היתה הוכחתו בדין אמת בין שקר. – י.ד.]
והצורות והעניינים האלה אשר נטבעתם בהם
השיאו אתכם ויפתו אתכם להתנבל ברעות העולם הזה
ותועבותיה, לנטות אל המאכל ואל המשתה והמלבוש, ולכן נטשתם מלכת אחרי המשפט.
ולא יספיק לכם חוקכם. הטרם תדעון, כי האם אשר ילדה
את האבן ילדתכם, כי הכל נוצר מן האדמה. ואם כן,
מדוע תחרשו האבן להגין לכם והעפר אשר הוא אביכם
מושל על גוויותיכם. [כלומר למה תחשבו שהאבן והעפר הם מגיניכם ומושליכם, והוא הולך ומבאר כיצד. – י.ד.] והתימהון
הגדול אשר בדבריכם, חשבתם כי האל שברא כל בעלי-חיים ציווה אתכם לזבחם ולעבוד
מהם לפניו, וגם תתרצו אליו בהציבכם ההיכלות והצמחים לשמו, ואינכם יודעים, כי
האל אינו חפץ בדם העגלים והכבשים והתיישים ולא להקריב אליו בכלי זהב וכסף.
אמנם המקריב לו לב החכמה והתבונה ויתפלל לו בשמו המפורש הקדוש ולא יקריב צלם
לפניו או תמונת האיש, ההוא קרוב אל בוראו, כי האל טהור וקדוש ואוהב קדושים
וטהורים המיטהרים מצואת העולם.
ולכן אנו
מחזיקים אתכם בחזקת אווילים, אשר לא תדעו המשענה,
אשר אתם נשענים עליה, ואינכם מכירים חיינו חיים טובים ותושייתנו קדושה, דומה
לתושיית המלאכים. אכן נטיתם אתם מן הדרך ונטמאתם בזנות וברשע ובהרג בעלי-חיים
ובתורות הנביאים ובעבודות הצלמים. ואתם בחייכם טמאים, כי נדחקתם מדרכי הבורא
וכל שכן בעת מיתתכם שתתרחקו ממנו ומכבודו. כי הנכם חשבתם אשר רצון האל תקנו
בימי טומאותיכם וזבחיכם, ויותר על כן כי לא תעבדו אל אחד, אבל תשתפו עמו אחרים
הרבה מאוד, עד אשר שמתם מספר אלוהיכם כמספר גידיכם ועורקיכם. וכי לכל אחד מכם
אל אחד מושל. ואתם רואים, כי הילד בעת מולדתו טהור וקדוש וטוב הוא שייקרא בעת
ההוא כאחת הבהמות, מאשר יימנה עם החכמים הנכרים. ואני רואה אתכם כסילים מכל
שתחשבו, כי מנארבה המולדת נולדה מראש כוכב הצדק,
ולכן היה לה ממשלה על המוח, אשר הוא מקום החכמה והדעת. ותחשבו, כי תמאנס הכומרת נבראה מגופו,
ולכן היה לה ממשלה על הגוף. וכי מארס היתה בעלת חיל
ותמשול על הלבב. וכי כוכב הכותב היה חכם גדול בארץ, ולכן משל על חכמת המדבר
בעלות השמימה. וכי כוכב הנוגה היה אוהב הנואפים ולכן מזל על אודות הנשים כעלותה
השמימה. וכל זה מבואר בכללי נימוסיהם. ואתם מחלקים הנמצאות ונתחי בעלי-חיים על
האלוהות כפי דעתכם, ולא תדעו, כי אחד ברא כל הנמצאות וכי הוא מושל עליהם
ומנהיגם.
אחרי כן
חקקתם בנימוסיכם, כי כוכב מאדים מקריבין לפניו את
החזיר ונוסכים לפניו דמו לכיוונו, ולכוכב שבתי – התיישים, ולצדק – שוורים,
ולנוגה – בני יונה. ולכוכב – כנפי העופות ולבונה. ולמינרבה
הכומרת –גדיים, ולאתינה
– הטלאים, וכי ארכלוס ציווה לכסות היכלו בעלי תאנה,
והיכל כניסוֹס בשושנים. ואתם נותנים הכוכבים
והמלאכים קצבים או זובחי אוהבי בהמות שתתרצו להם בדמים ובשר, או בעלי שחוק
שאתם מתאנים בוצנים [הנוסח משובש (עיין לוי, עמ'
74, הערה 3). – י.ד.] ועלי תאנים. הוי עליכם, ומחשבותיכם רעות, עליהם, ותסירו
מהם כבודם. ואם תאמרו, כי האלוהות ציוו אתכם כן, מאד קלוֹתם בעיניהם. ואם תעשו
את זה מלבבכם ולא בעצתכם, הן הרחקתם מהם רצונם, ואתם מחוייבים
להם, והם מקציפים עליכם, והנכם מכל צד במעלה מעוטה ונקלה."
[יא]
ויהי כאשר קרא אלכסנדר האיגרת הזאת, חרה אפו בהתקלותו בנעבדיו ובהתהללו
באליליו, ויצו להשיבו באיגרת בפתשגן הזה:
"מאת
אלכסנדר מלך מלכים, בן המלך אמון האליל והמלכה אולימפיה, אל דרנוס שלום. ראיתי דברי איגרתך ובינותי
בתפלצתך וזדון לבך, כי חשבת אשר אתם יחידים בין
עממי הארצות יען תאהבו האמת בפיכם ובמעלליכם. ותחשוב כי המלאכות והאומנויות
אשר עושים כל בשר הם חטאים ופושעים לפני אלוהות, וכי המלאכות אשר ייתכנו
לאנשים בטבע להם ובתוכן רב בעלי-החיים נתנם האל בהם לאפס ולאין, וכל אשר נתן
בנצח הלב ובגזירתו חטאת ופשע הוא. ובשלושת אלו דברים הרביתם מאוד, עד אשר
העליתם עצמכם כמעלת האל המחוייבת עבודתו. ואנחנו
רואים כי המעלה הזאת אשר נתתם בעצמכם שוא ושקר היא,
אמנם הצדק והמשפט הוא אשר אשים לפניכם.
חשבתם כי אין
מנהגכם לחרוש את האדמה ולא לזורעה ולא לנטוע האילנות ולא לבנות בתים ולא לשכון
באוהלים ולא לרכב על בהמות ולא ללכת בלב ים. וכי אין אנשים במקומכם עוגבים על
הנשים, ולא נשיכם על האנשים, ותחשבו כי כל זה תום נפשיכם
וברות עצמיכם. אמנם לא כן, כי על כן אינכם חורשים את האדמה לפי שאין לכם ברזל
שעושים ממנו כלי החריש והקציר. ועל שאינכם בונים בתים כי אין לכם כוח לחצוב
החומר, כי אין לכם בהמות לרכב עליהם ולא אוניות וציים שתלכו בהם.
ויציק אתכם
הדלדול ותאבו לרעות העשבים כמו הבהמות, ואינכם בזה בלעדי כדמות הצבועים והאריות,
אשר לא מצאו בעלי-החיים ישובו נרפים לרעות העשבים וגידולי הארץ, לתמוך את
רעבונם להעמידם על נפשם בגרוע מהם את אשר נאות מהם. לכן דבריכם אלה אשר אתם
דוברים הם בכוח ובהפצר, ואתם עומדים עליהם. ואנחנו
השוכנים בארצות האלה השמנות והטובות לו הציקנו הזמן
לשכן בארצותיכם הרזות והרעות, שבנו נכיאים ונרפים
להתכלכל כאשר אתם מתכלכלים. ובהזידכם בנשים ותזידו בכם, כן משפטכם אתם חרצתם,
ברעותכם גידולי הארץ והעשבים המביאים את רטב
גשמיכם, ועל כן אין לכם תאווה בנשים.
ועתה למן
היום והלאה אל תתגאו בדבריכם עלינו, שלא תוכלו להתגאות. ובל תאמרו: עניותכם ומסכּנותכם חסד אלוהים עליכם הוא, יען האלוהים ברוך הוא,
לו חפץ בדבר זה לא ברא בעולמו כל הנמנעים לאין יתרון, [כלומר כל
בעלי-החיים שאין להם יתרון בינה ונמנע מהם מח שניתן 'לבעלי-החיים ההוגים'. –
י.ד.] וכן כל אשר נתן באנוש מדקות המלאכות ופלא האומנויות היתה מתנתו להיות יותר לבעלי-החיים ההוגים. ואתם אל החטאת
והפשע נכונים ונועדים, ומן היקר והכבוד גרושים ודחוקים. ואמנם המהלל והכבוד
הוא לנו, כי אנחנו נוחים על הגזירה האנושית ומשלימים כל אשר נתן בנו אלוהים מן
הכוח הטבעי והיצורי, ונבקש מעלות המעשים, ונוסיף
עליכם, ודורשים לנו אנו החסדים והצדקות, ונבחרה מעשה חוסן ויקר, כי האלוהים
ברא התמורות והחליפין בעולם לבעבור יאחוז אדם כל דבר מהם בעתו, ויקבל כל מקרה איש אל אחיו.
ואנחנו אוחזים מכל דבר כמשפט, ונותנים אל כל עניין חוקו ואמיתו.
וכאשר מסיבות
הגלגל מתחלפות בשקיעתן וזריחתן, כן אודות האנוש בחייו נעתקות מעניין אל
תמורתו, ונוסעות מדבר על חילופו. כי הילד חפצו ורצונו להתעלל ולשחוק ובחור
ועלם בקשתו בתנועה ותשמיש, והזקן מחשבתו נופלת משני העניינים האלה ונדבקת אל
התנועה וההזהרה אשר הילד אין בו כוח לעשות מעשה כי לא תגיע תמימותו, והבאה
מתמים כל כסותיו כי הגיע אל תוקף חייו. והזקן נפטר
מכול כי הוא עובר ובטל מן העולם. [לא כל הציודים הלשוניים ברורים בפיסקה זו מחמת שיבושי נוסח; אבל כללו של הרעיון ברור. –
י.ד.]
והטוב לאדם
לתת אל כל זמן מזמני חייו הדבר הנאה לו והמתייחש
אליו, לבלתי יחשך כוחו ותוקפו מעשות העניינים
הנלווים אליו והדברים אשר הרחיב לו האלוהים עשות,
ולקחת מכולם מידה בינונית וטובה, ואז תהיה מחייתו מתוקה ומשובחת בעולם הזה,
ולא תהיה זנוחה ונקלה לעולם הבא, עקב אשר לא לקח מדבר הרבה ממשפטו וחוקו הנכון
לו. ואשר נטש נחלתו ואחוזתו אשר הנחילו האל בעולמו, הוא ניבל את עצמו וייטוש
את צביונו ולא שמח בחלקו. וכן מעגליכם אשר אתם דורכים בו. ולכן ייתכן לאדם
לקרוא תושיתכם תושית
משוגעים, ולא ייתכן לנבון לקוראה תושיה."
[יב]
וכקרוא דנרוס איגרת זאת, השיבו עליה באיגרת בפתשגן הזה:
"מאת דנרוס כהן אלבראהמה לאלכסנדר
הנקרא מלך מלכים, שלום. הנה הרחבת במיליך לבלי חוק, כי תהותת
על עצתינו וחידתנו, ותהתל על מעללינו ופועלינו,
ותפאר את חוקכם ותושייתכם. ואני אומר לך כי אנחנו לא נחשוב את העולם הזה לנצח,
אך הוא לנו אוהל ומעבר אל המקום האמיתי אשר באו אבותינו בו. ולכן לא נכון לנו
לצאת מן העולם הזה טעוני פשע וחטאת, פן נלאה בדרך אשר אנחנו נכפים ללכת בה.
ועל כן נימנע מאגור הון ומצבור זהב וכסף בעולם המסע.
ואשר החטיאות אותנו, כי אנחנו
משימים את עצמינו כאלוהות, אין אנו חוטאים בדבר זה; אמנם אתם [האשמת.
– י.ד.] חוטאים בו, כי כל אשר אגרתם מרוב המטמונים ותבצעו את
שאינו שלכם, ותבקשו למשול על העולם – בדבר הזה תחשבו להידמות כאלוהים ולגבור
על מלכותו ויצוריו. ואשר אמרת כי האלוהים ברא בעולם החליפין והתמורות, אמת
הוא, אך לא בראם לבעבור יאחז אדם מכולם, אלא למען
יראה הטובה ואספה אליו, ויכיר הרעה וייבדל ממנה, ואז יתום בו הדעת אשר הפליא
לו האלוהים מכל בעלי-חיים, בדעתו למאוס ברע ולבחור בטוב.
ואתם געלתם
את הדעת, ותסברו כי החרוץ והכסף והפנינים יהיו מספיקין
לכם, והם אינם משביעים רעבוניכם ולא מרווים אתכם לצמאכם, ולא תהיה נפשכם ברה וזכה בקניינכם. אמנם משברים צמאכם המים, ומשביעים רעבונכם המאכלים, ומזכים את
נפשותיכם החכמות. והכסף והזהב אשר תשימו להם יוצאים מכל זך: עד אשר הרחבתם
בעלי הכסף והזהב, ותנשאום למעלה, ואם הם פושעים.
כאשר מתעמרים תהיו גם אתם פושעים באהבכם אנשי רשע. אחר התנשאת עלינו בבניינכם
אשר אתם בונים ובעלי-החיים אשר אתם מקריבים ואוכלים, וכל זאת ייתכן שתנשאו בו על אנשי-בליעל, ולא
עלינו. ולו ידעתם הגאון והגובה, הייתם בושים להתגאות באשר הוא שימצה לכם. אמנם
המהלל והיקר הוא לבעלי הנזירות ומודרי הנאה מהעולם הזה המטוהרים מהטומאות
בו."
וכקרוא
אלכסנדר האיגרת הזה שלח לו פתשגן הזה:
"מאת
מלך מלכים אלכסנדר בן אמון האליל והמלכה אולימפיה אל דנרוס
שלום. אבל קראתן עצמכם קדושים בהיותכם נפרדים ומנודים מתוך בני-אדם, אשר לא
יוכל כל בשר לעבור עליכם, ואין בכם כוח להעתיק ממקומכם, ואתם שמה כלואים.
ותחשבו כי הדלות והמסכנות אשר בתוככם באתם עדיהם ברצונכם ומחקרכם, ואתם לא
באתם עד הנה בלעדי בהכרח ובהפצר, ואין בכם עוצמה
להיפרד מכל הנמסר אליכם. ולכן רואים החכמים ובעלי הדעת כי אתם בני צדקה, אשר
יש לאדם לחמול עליכם ולהתפלל לאלוהים שיעלה מעליכם הדעה אשר אתם בה, וירחיב
לכם גבולי טובותיו ויפתח לכם שערי מזונותיו, ויקל מעליכם רוע חייכם. ומשפט הוא
על הנבון ועל החכם לרחם על בני גילו וצלמו. ואל אלוהים אני שואל ומתחנן לגלות
לכם עטרת שלום וצדקה, ולתת לכם אחרית ותקווה, למען תשכילו עוד בכל אשר תעשון."
אחרי כן
ציווה אלכסנדר להציב במחנהו על נהר פישון עמוד-אבן
גבוה, ולחקוק עליו מכתב: "אני המלך אלכסנדר באתי עד המקום הזה וציוויתי
להציב את העמוד הזה על שפתו."
|
|