|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
אמרי בינה תתא. כוחה
של שירה ואמרו, כי
באומה מן האומות / מלך רב ואוזר חיל ותעצומות / העמיד במשפט ארץ / ויפרוץ
באויביו פרץ / והרשעים לא שכנו ארצו ויתנם לכלה וחרץ. / ויהי כשמש הודו /
וייראוהו אנשים ולא מחל על כבודו; / ובתוקפו ובגבורתו / נישאה למעלה מלכותו. /
בן-חורין וחכם בכל חכמה / ובתחבולות עושה לו המלחמה / גיבור חיל נודעו בעמים
פעליו. והוליד בן
ואין בידו מאומה ממידות אביו המעולות / ונולד רש מקנייני מעלותיו הגדולות. /
ויתבונן אביו בדרכיו / והביט אוון בו ולא ישרו בעיניו מהלכיו / כי אינם כדת
המלכים וכהלכה / והוא נער ורך לא יצלח למלוכה. / והמלך נעצב אל עמו / בראותו כי
אין ממלא מקומו. / כי בהיות המלך מכלכל במשפט דבריו / והוא חכם ומבין לאשוריו / ישמח כל עם הארץ ותשקוט כל עיר. / ואם הוא סכל
ייאנח עם וקול מהומות בארצו ובלהות בעיר. / ובחלות הלב ידוו כל האיברים ותהי
אנושה מכתם / וכן העם לפי שכל מלכם תהיה הצלחתם. / ואמר שלמה: 'מלך במשפט יעמיד
ארץ' [משלי כט, ד] ואמר החכם: כשירצה השם להיטיב
לאומה ישים השכל במלכיה / והמלכות בחכמיה. וישלח המלך
לחכמים יודעי העתים, ללמדו חוקי המלכות ולהדריכו בהם ולהורות אותו מוסר המלכים
והנהגותיהם. / וַיִסרו אותו ולא היה שומע אליהם. / והיה הולך בשרירות לבו
וחבור-עצבים. / ויתאבל המלך על בנו ימים רבים / עד שנואש ממצוא
מרפא למחלת נפשו / וישלחו מעליו וגירשו. ולקץ ימים בא
משורר גדול במלכותו / מקצווי ארץ אשר אין כמותו / ויגידו לו דאגת המלן על סכלות בנו ורוע הנהגתו / ויבוא לפני המלך ויקוד
לפניו וישתחווה / ויאמר: "יחי אדוני המלך ובוראו יחישה מפלט לו וכל אשר
יאווה!" / ויאמר המלך לו: "מה-מלאכתך? ומאין תבוא? ומאיזה עם
אתה?" / ויאמר: "עברי אנוכי ומלאכת השיר מלאכתי מאז ועד עתה / ואני
בא מהאי הנקרא אי השיר / יען כל שוכן בו יפתח שפתיו בזמירות וישיר. / ואני הגד
הוגד לי דאגתך ויגונך על אודות בנך / ואם כשר הדבר בעיניך / ישב הנער אתי ימים
או עשור / ואני אדריכהו במוסר המלכים ואייסרהו אסור / רוח השיר אתן בקרבו / ואז
תבוא חכמה בלבו / ונחה עליו רוח דעת וחכמה / ורוח עצה וגבורה למלחמה." /
ויאמר המלך: "קחנו ועיניך שית עליו / ואולי בלמדך אותו יתנכר הנער במעלליו
/ ויהיו ישרים וזכים פעליו / ותהיה משכורתך שלמה מעמי / ואתה תהיה על ביתי ועל
פיך ישק כל עמי." ויחל המשורר לפעמו במחנה
המשוררים / וללמדו ספר הצחות ולשון השירים. / ויהי בדרן וימצא להקת נביאי השיר /
ונהפך לאיש אחר והישיר. / אז אמרו הרואים: / "מה-זה היה לבן המלך, הגם הוא
בנביאים?" / ויהי כנוח הרוח עליו / דיבר נכבדות וישא משליו. / וראה אדם
מייסר בשוטים / לאחד מהשוטים / וישא משלו; ואחרי כן גירה המשורר מדון בינו ובין
אחד מריעיו / ויהי ריב בינו ובין אחד ממיודעיו /
ויאמר בן המלך להכותו בחרב שיריו / וירה אליו חיצי אמריו. / וילך בן-המלך הלוך
וגדל ויי עמו / ונשמע שמו בגויים ויגדל שמו. / וישלח המלך בעדו / ויבוא אליו עם
המשורר אשר לימדו. / וכראות המלך פניו, אמר: "התנכר הנער הזה במעלליו /
והכרת פניו ענתה בו, כי צלחה רוח אלהים עליו. / ויגד לו המשורר כל אשר קרה לו / ויתן
לו כל חפצו ומשאלו.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||