|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
חידות ומשלים תשסט.
הזריז והעצל אמרו: היה מלך אחד גדול ונורא / מטה
עוז, מקל תפארה / ואין שני דומה לו / לגודל ישרו ומהללו / מנהיג מלכותו בעצה
ותבונה / עושה משפט גר, יתום ואלמנה. / ויהיו לו שניים ידידים / שני אנשים שרי
גדודים / והיו מצויים בהיכלו בכל רגע ועונה / היושבים ראשונה. / ויהי היום
ויחשוב המלך לנסותם / ולהבחין ידידותם / לדעת לבבם הכשר / ואם יש בהם טוב או
ישר. / ויחלק לכל אחד ממלבושו הנאהב / משבצות זהב / ויתן
להם סוסים מבית מרכבתו / והשגיח עליהם ממכון שבתו. / וימתק עמהם
סודות / משלים וחידות. / ויאמר המלך: יש לי בפאת צפון בית נאה / וכל איש ליפיו משתאה / כי בו מרפא לעצמות ושמחה לנפש / והנה הוא מלא
טיט ורפש; / ועתה רצוני לבערו ולתקנו / וכונת נפשי
להכינו / ואין כונתי למסור המפתח / ביד איש נכרי
בזולתי בוטח. / ואתם קחו אותו לכם אל תפחדו ואל תיראו / ולכו בואו אל הבית ההוא
/ ובערו אותו להראות את יפיו ונעמו / כל אחד מכם
בכבודו ובעצמו, / ואל ייכנס שם איש זר / כי כן נגזר. / ויאמרו לו: עבדיך יעשו /
ובצל כנפיך יחסו. וישלחם בעת ההיא המלך הנאמן / ויתן להם זמן. / וילכו ויבואו אל הבית / והנה כולו שמיר
ושית / וטיט ורפש בתוכו עולה / ככלוב מלא. / ויחלו שני האנשים לבערו / להראות יפיו והדרו. / והאחד מהם היה זריז ופיקח / ועיני מוסרו
פוקח; / והשני היה עצל במשמרתו / מתרפה במלאכתו. / ויחלקו העבודה ביניהם /
וישימו על שכם שניהם. ויקם הזריז
באישון לילה ואפלה / ויעש לו כלי גולה / ולבער חלקו
בעצמו הערים / ופשט בגדיו ולבש בגדים אחרים / ויעש
מלאכתו בצדיה / לא תשורנו
עין ולא שזפתו עין איה. / ובבוקר לטהר עצמו אינו בושש / ורוחץ כדרכו ואינו חושש
/ ונקיון ידו על עמלו ירהב
/ ולבש בגדי הזהב / ויתעסק כל היום בדברים נקיים / לאור באור החיים. / ובלילה שב
אל עמלו כאיש זר / כי כן נגזר. והעצל היה ישן עד שלוש שעות / ותמצאנה
אותו רעות / ויקם לבער חלקו ועצמו לבזות / לעיני השמש
הזאת. / ויז מן הטיט על בגדי הדרו והמונו / ולא ירחץ
ונשא עוונו / וישם הוד תפארתו הנוראה / מלוכלך בטיט ובצואה / ויגד לכל עשיר והלך / ני כן ציוה לו המלך / ובלילה העמיס רעיוניו ברפיון מחלתו / ולא ייעורו משנתו. ויהי מקץ הימים אשר אמר המלך לעשות כן
/ לפנות את הבית ולהכן / ויבוא לראות, השמו בעבודתו
זריזות וכוח / אחרי הקצות הבית ואחרי היטוחַ. / וימצא מקום הזריז פנוי / הכל
צפוי / ומקום העצל חשך משחור / וישב אחור. / וישלח המלך בעדם לבוא / איש איש ממצבו. / ויבוא הזריז בבגדיו החמודות / בהלל ובהודות /
וימהרו נערי המלך לקראתו / וישמחו לראותו / ויאמרו לו: שלום בואך! / כי המלך
ציוה להכין כסאך. / וישתחו
הזריז לאפיו ויקוד / ויתחזק בהדרם וישקוד. / וישלח המלך את ידו / ויסגור אדוניו
בעדו. / ויוסף לו המלך עדי זהב על לבושו / וישם כתר מלכות בראשו. ויבוא העצל בפחד ומורא / וטמא טמא יקרא
/ כי בגדיו חיו פרומים וצואים / ועבדי המלך אליו
משתאים. / ויאמרו לו: למה בגדי חמודותיך מטונפות / השהרונים והנטיפות? / ויאמר:
המלך ציוה לבער הטיט במקומי / בכבודי ובעצמי. / ויאמרו לו: הלא היו לך בלויי
סחבות להתכסה / ונסתרת שם ביום המעשה / ואיך באת
בבגדים הצואים / אל הפנים הנוראים? ולא יכול העצל
לענות / כי נבהל מפני העוונות. / ויאמר המלך אל תיראו ממנו ואל תתמהו / איש צרוע
הוא, טמא הוא. / ויקצוף ויישבע לאמור / וימהר דין תגמולו לגמור. / ויצו המלך להוליך בגדי חמודות לבן החומס / אל מסילת שדה
כובס / ולהעביר אותו אל בית הטינופת / אל מקום התופת / ולאסור אותו בנחושתיים /
חשוף שת ערות מצרים / ויהי שם עד היום במאסר / דראון
לכל בשר.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||