|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי חכמה – סדרה שניה תשנט. נחלת
בני החמס אמרו, כי היה סוחר בעל ממון רב ועושר גדול
אשר לא ייספר, / וילך בסחורתו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, / עד שבא בעיר אחת
בתוך הבאים. / וישמעו עליו שני אנשים חברים רמאים / ויאמרו איש אל רעהו: לכה נא
ונתחברה עמו באהלו / הבה נתחכמה
לו / אולי נוכל לרמותו ולגנוב את לבבו / ונקח כספו
וזהבו. / ויקחו בידם כלי-כסף וכלי-זהב, נופך, ספיר
ויהלום / וילכו עד אוהל הסוחר ויקראו לו לשלום; / ויתחברו עמו וישימו הכסף בידו
ובחיקו / ויאכלו יחדיו וישתו ויצא איש לדרכו ולעסקו. ויאמר הרמאי האחד בלבו: / למה אניח אני
וחברי חלק בבית הזה ובכל אשר בו? / טוב לי לטמון לשניהם פחד ופחת ופח / גם את הכל אקח. / וימהר לעשות מטעמים, כאשר אהב חברו, מילא אותם
מר-דרור ובשמים / וישם בהם סמים. / וישא את האוכל בשמחה ובששון / כי אמר: יבוא
חברי ויאכל ויקרהו אסון! / וכאשר חשב הוא ברוע מעלליו / כן חשב חברו עליו / ויעש ככל אשר עשה, / כי ללכת בדרכי מרמותיו ניסה. / לא נפל
דבר אחד מכל דברו / והכין כמטעמים אשר הכין חברו. / ויבוא האוהלה
וימצא זבח חברו ותבשילו / על המקום אשר הכין לו. / ויטעם ממנו מעט וילך לדרכו
בנפש אומללה / וימת בכוח האכילה. / וישב החבר הראשון / וימצא תבשיל חברו מזומן
ונכון / וישם לפניו לאכול, הרחיב פיהו / ולא ידע, כי בנפשו הוא. / אחרי כן יצא
לבקש חברו והסוחר / להאכילם ולהמיתם מהר; / ובהגיעו אל המקום אשר מת חברו וימת
גם הוא שם חדל ונבזה / וכמות זה כן מות זה. והסוחר מרוב מוסרו ואמונתו / באהבתו
וחמלתו / המתין אותם לאכול / עד אשר להתאפק עוד לא יכול / ויצא לבקשם וימצאם
מתים / באחד המקומות או באחד הפחתים. / ובראותו עניינם הכה אותו לבבו / ויבוקש
הדבר ויימצא, כי ביקשו לשלוח יד בו; / וישב חמסם על ראשם / ויינצל הסוחר ויישאר
לו כל קנינם ורכושם. זאת נחלת בעלי החמס והעוולה עד עולם /
וזה חלקם מכל עמלם.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||