|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי חכמה תשנ. אדם שלנו מעשה בזקן אחד שנתארח בההוא מקום בבית חסיד ועשה לו כבוד גדול. לצהרים אמרה לו
אשתו של בעל הבית לבעלה: "אדוני, מה נאכל הלילה לכבוד האורח?" אמר לה: "אדם שלנו." שמע הזקן, הרגיש ואמר בלבו: שמא במקום
הזה אוכלים זה את זה וכשם שיאכלו האדם שאמרה לכבודי כך, שמא יבוא אחר אחרי
ויאכלוני לכבודו! מה עשה אותו זקן? יצא מאותו בית והלך
ובא לבית אחר, לעת האוכל הלך בעל הבית הראשון ושאל לכל שכניו: "הראיתם הזקן
שבא היום לביתי?" אמר אחד: "ראיתיו נכנס בבית
פלוני." הלך לשם ונמצא שהיה על השולחן. אמר לו:
"אדוני, למה ככה עשית להניח את ביתי? עלה מכאן ובוא אלי!" אמר לו: "לא אלך!" וביקשו פעמיים ושלוש, ולא אבה. הלך לו. כשהלך בעל הבית הראשון, אמר לו האחרון:
"למה זה עשית ככה לבייש זה החסיד, והוא איש אלוהים." אמר לו: "כזה וכזה שמעתי ותרגז
בטני, ומתוך היראה ברחתי ובאתי הנה." התחיל אותו בעל הבית שוחק ואמר לו:
"במקומנו מין ירק הוא זה יוצא מן האדמה כשאר עשב, והיא כדמות אדם ונשרש
בארץ; וכשיוצא מן הארץ יוצא ראשו תחילה, עד שיוצא חוץ לארץ כולו, וזהו :'כי עם אדמי השדה בריתך'. [איוב ח, נג.
במקור כתוב: 'כי עם אבני השדה בריתך'] [במשנה שימש פסוק זה כבסיס לאגדה על אדני
השדה שהם יצורים בדמות אדם וראה פירוש רש"י למקום זה: "ואבני השדה –
מין אדם הם". י.פ.]
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||