|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי חכמה תשמו.
מקרה המשכיל אמרו הקדמונים / ופותרי הדמיונים / כי היה בצוען איש משכיל בענייניו / אי חסיד אי
עניו. / והוַת שעתא דחיקא ליה / ובניו בני דלא מַעלי / ולא היה משיג די מחסורו
/ ברוב חכמתו וישרו. / והיה חוקר כל תעלומה / ברעב ובצמא / וכל היום צועק ומהים
/ נגוע, מוכה אלוהים. / ובניו חוזרים על הפתחים / נאנקים ונאנחים. / והיו שכניו
שמחים לאידו / ומתענגים בפידו / כי אמרו: "מה לו
ולחכמה / ולחקור תעלומה? / וכבר קדם הנביא בנבואתו: / 'אל יתהלל חכם בחכמתו!'
[ירמיה ט, כב]." ויהי כאשר גדל כאבו וצערו / והקיץ חילל
נזרו / ויתחזק בשנה ההיא חום יבש גדול והיובש רד / כי חדל המטר והברד. / ויוודע לו חלי היובש במוחו וסר כוחו / והוא חלי המחשב והזכרון / ואין לו על הבהמה מעלה ויתרון. / ויחל היגע /
הולך ומשתגע. / ותיסתר מלבו החכמה והתשוקה / ונפשו שוקקה.
/ ויחזק בבגדיו הצנועים / ויקרעם לשנים עשר קרעים. / ויתלקטו אליו אנשים ריקים
ופוחזים / שודדי ערב ובוזזים. / ויסובוהו הנערים
בריבו / בשמעם צעקו וניבו / ותעלולים ימשלו בו. ויבואו עד לפני שער המלך / מצחק ותומך
בפלך. / והמלך יושב בעליית המקרה אשר לו / והשגל יושבת אצלו. / ויתאו לשמוע ריבוי אמריו אשר להג / כי בשיגעון נהג. / ויצו להביאו ברגילות / ולאחוז בסכלות. / וישתעשע המלך במהלליו / והשגל במעלליו. / ויתן
לו המלך כותנתו / ולחם אמר לו להברותו. / ויפקדהו עם
שריו הנכבדים / וילבישהו בגדים. / ויהי לפניהם כל הזמנים / שותה ממתקים ואוכל
משמנים. / וכמו כן ציווה לתת / לבניו ולאשתו ארוחה ומשאת. / ויהי יושב במושב
השרים / ועם בני המלך הנערים. / כי היה משעשעם בדברי היתול ושחוק / כמשפט כל
כסיל כחוק. / וכל יושבי העיר / יחד ישיש וצעיר / ישימו עליו עין לשמרהו / כי מצוות המלך הוא. / ויאמרו כל יודעיו / כאשר ראו כל מעלותיו / לטובתו / נשברה רגל פרתו. ויהי מקץ שנתיים ימים וייעתר אלוהים
לאדמה / תחת אשר היתה שממה / והשגיח על יושביה ממכון
ערבות / וינף גשם נדבות / לטובה ולשובע ולברכה /
שמורה בכל וערוכה. / ויחלו הניצנים להתנאות / לעלות וליראות / ולהיות כל עץ פורח
/ והגפנים סמדר נתנו ריח. / ויקם היובש ויברח / ישיש
כגיבור לרוץ אורח. / ויבוא חודש האביב בשמחה / ונסו יגון ואנחה. / וייכנס השמש
במזל טלה / וקראו אחריו מלא / בהיותו מעלה דשאים / בזרועו יקבץ טלאים. / והיום
והלילה באהבתם נחבקו / איש באחיהו ידובקו / ונשתוו במעלתם וגובהם / במראיהם
וגובה להם. / וירבה הזך והנקי מן הדם / וישב עין כל בחור מאדם / ונראה כל לבן
אדמדם. / והמרה-שחורה לא תיחשב / וניקתה לארץ תשב. / והטבע החכם מסיר דאגות /
ומשווה הזוגות. / והעמלים מתחזקים לשמוח / ועמלם לשכוח. / ויחסר בעת ההיא הכסל
וייגרע / ואסף המצורע / וישב הכסיל לדעתו ולעניינו / לפנות בוקר לאיתנו. ויהי לעת ערב / בהתעצב כל לב וכל קרב /
וידרוש המלך בעד סכלו / וירא כי לא יכול לו / וישאלוהו השרים והשרות / שוחה
עמוקה פי זרות / ויתהוללו עמו ולא ענה / ואל שטי כזב לא פנה. / ויהי כאשר לחצוהו
/ ובדברי פחזותם האניפוהו / וירם קולו ויקרא בשוועו:
/"אך אווילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה!" [ישעיה יט,
יא] / ויתנכר אליהם במילולו / וביאר שיחו הרים קולו. ויתעצבו האנשים על מאמריו / כי חילל
דבריו / ויאמרו: "לא בא זה אלא לרמותנו / לראות ערוותנו / וכל סכלותו היתה בערמה / על פיו היתה שומה /
כאשר הערים המשורר נאמו / וישנה את טעמו / ויורד רירו על זקנו / ויתהולל ברצונו.
/ והנה הוא חייב מלקות ארבעים / כמשפט התועים!" / ויאמרו אל השוטר להלקותו
/ וכמספר הזה להכותו. ויצו המלך
להסיר מעליו מחלצותיו הטובות / וילבישוהו בלויי סחבות / וכנצר נתעב מביתו הושלך
/ ויגרשהו וילך. / וילך האיש אל ביתו סר וזעף / יגע ויעף / ויגד
לאשתו ובניו מחלתו ושביו / בחלותו ויחי מחליו / ואת
אשר אמרו השרים להכותו / למען ענותו. / ויאמר: "עתה ידעתי / וסברתי סברתי /
כי העמיק החכם במשפטו אשר שפט: / 'יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט'!" [קהלת י,
א].
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||