|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי חכמה תשמה. מעשה
עובד-האדמה והסופר המהיר אמרו, כי היה איש אחד בארץ תוגרמה / והיה עובד אדמה, / ויהי שוכן בכפרים / ובתי החצרים
/ והיה מתפתה ומתהולל בעמלו / אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו. / ובינו ובין
עיר הסוחרים הרמים / מהלך שלושת ימים. / ושנה אחת גידל בביתו זרעים / לעבודת
המשי ידועים / וירום תולעים. / ותהי לחפצו העבודה נמשכה / ותשלם כל המלאכה. / ויקם יום אחד ללכת בחפזה / אל העיר העליזה / למכור המשי
הגדל בהיכלו / להרבות חילו / וימהר להפיק רצונו / ויחבוש את אתונו / וישם את
המשי באמתחת / בשובה ונחת / וייתן אבנים בצד האחר / ולמשקל המשי אותן בחר. /
וייקח צידה למזונו / ויעמוס בשווה על אתונו / ויצו
לביתו וילך / דרך המלך הלך. ויהי הוא הולך לבדו / והנה איש אחד
קרוב לנגדו, / והוא עני ומסכן / בנפשו מסתכן. / ויירא מאד העובד / כי ראה אותו
בלי לבוש אובד. / ויאמר אל האיש: "השלום? / גש נא הלום." / ויאמר לו
האיש: "אל תירא מפני / כי שלום לך ואין דבר, חי יי!" / ויאמר העובד:
"לאיזה מקום מגמתך? / אולי אוכל ללכת בחברתך." / ויאמר העני: "אל
עיר הסחורה מגמתי / ולפני משקל המשי תחנותי." /
וישמח העובד על הבשורה / וארח עמו לחברה / ויאמר לו: "הנני בחברתך בוטח /
ובאהבתך שמח / ועתה הודיעני מלאכתך ועניינך / אם נא מצאתי חן בעיניך." /
ויאמר האיש: "מנעורי אני שוכן רמים / עיר גדולה של חכמים / ושם הכינותי
מנוחתי ושבתי / ואני סופר מהיר במלאכתי / ויש לי בתוגרמה
אח וקרוב / ורעים לרוב / והנני שוחר לקראתם / לדרוש לשלומם וטובתם." ויהי הם הולכים ודבר / וכל אחד בחברו
מתחבר / ותצנח האתון ותכרע / ויחלש כוחה וייגרע / כי לא יכלה לסבול המשא / ועין
העובד עליה חסה. / ויצעק ויהמה לקולה / וישא לבו לחילה. / ויאמר הסופר:
"למה תשומם / חרד והומם
/ קרב אל האתון והסר המשא אשר עליה / ותנוח מעט מזער מחבליה." ויגש העובד
להסיר המשא מעל אתונו / והסופר עוזרו כפי כוחו ואונו. / וכראותו באמתחתו אבן
מעמסה / ויאמר לו: "מה זה המשא?" / ויאמר: "אמתחתי האחת מלאה
המשי הקל / והאבנים לנגדו למידה ולמשקל." / ויאמר הסופר: "למה
מחשבותיך חפצות / באבני גיר מנופצות?" / ויאמר העובד: "ואיך יינשא
המשי לבדו / ואין משקל לנגדו?" / ויאמר: "בעניין המשא אלמדך דברים /
שמע בקולי איעצך מישרים." / ויצו
להסיר האבנים מן האמתחת / ולהציל נפש בהמתו מני שחת / ולחלק המשי באמתחותיו / משני רוחותיו. / ויעש
העובד כפי מאמרו ורצונו / ויקל המשא מעל אתונו. ויקומו וילכו שניהם חברים / והאתון
לפניהם מעבירים / והסופר השלים חידתו הנפלאה / להעביר מהם יגון ותלאה. / והעובד
תמה מאוד. על חידודו / וגודל תבונתו והודו. / ויאמר: "אחרי אשר הוד תבונת
לשונך גדל / מדוע אתה ככה דל?" / ויאמר הסופר: "והלא חכמים עשו תעניות
וצדקות / על הסופרים ועל מלמדי תינוקות / שלא יתעשרו במלאכתם / וכן נכתב ונחתם /
ועליהם אמרו: "יאה עניות לישראל וצערא / כברדא סומקא לסוסיא חיוורא" [פי': כוורד אדום לסוס לבן (חגיגה ט, ב,
ועוד)]. / ויאמר העובד: "הואיל וזאת היא מחלתך / העבודה, לא אקבל עצתך /
ולא אתחבר עוד לחברתך; / ועתה היפרד נא מעלי / אל תוסף עוד דבר אלי / ולך לשלום
דרך מגמתך ערוכה / ואני אתנהלה לאטי לרגל
המלאכה." / וילך האיש לבדו אורח נתיבו / וייפרדו איש מעל אוהבו. וישב העובד וייקח את האבנים אשר הניח /
ונגד עצת הסופר דברים הטיח / ללקוט אותם במספר / מערימת העפר / וייתן אותן
באמתחתו / אשר נמצאה אתו / ובמשקל המשי אותן סילה
[=שקל. "לא תסלה (החכמה) בכתם אופיר" איוב כח, טו. י.פ.] / כאשר היה בתחילה. / ויקם
וילך לבדו מעט מעט / לרגל האתון לאט. / ויסע בדרך שלושה ימים / דרך יערות והרים רמים / ויגיע אל
העיר יגע / עני ועמל שבע / וילן בלילה ההוא במלונו / ויתן
מספוא לאתונו. ויחי בבוקר ויבוא הסוחר ויקנה המשי
מידו / וישקול הכסף בעדו. / ויאמר: "יש עוד באמתחתך דבר למכרו? ואני אתן
שכרו / וארבה כסף שברו." / ויאמר: "אין בה לבד דבר נקל / אבני משקל /
הבאתי לישר המשא / אבן מעמסה." / וייגש הסוחר לראותן / והנה הן שונות
במראיתן / ויבן כי הן טובות / לחדד ולמרט החרבות. /
והמלך ציווה על כל בני העיר / יחד ישיש וצעיר / לתקן כל כלי מלחמה ולחדדם /
להראות הדרם והודם / ולתקן כל נפש אשר לבוש שריון עוטה / חרב חדודה וגם מורטה / וכל האנשים אשר לא יראוה בזמן קבוע /
חרפתו וענשו ידוע / כי כל חושך למצפוניו טמון / ובתיהם נוַלי יתשמון. / ובראותו האבנים הספורות / אשר היו מזמן רב נעדרות
/ ובעת הצורך הן נסתרות, / אבנים גדולות, אבנים יקרות / דיבר אל העובד דברים
טובים / אל לב כל משכיל קרובים / ויאמר: "נקבה עלי באלה האבנים מחירך /
ואני אתן את שכרך." / ויהי בעיני העובד לשחוק / ויבא עצות מרחוק / ויאמר:
"אני אמכרן בעבור נעליים / ובמחיר משי כפליים." / ויאמר הסוחר:
"אשלם לך כל אשר תשאל / ואל תשים מיליך לאל." / וייקח האבנים ויוציאן
לחוץ / כי היה דבר המלך נחוץ / ויתן לעובד כסותו
ומנעלו / וכסף הרבה לו. וישמח העובד בסכלו ויתהלל / כי הוליך
יועצים שולל / וסופרים יהולל. / ויאמר: "זה תגמול כל עמל וכל רועץ / אשר לא
שמע לקול יועץ." / וישב לבו שמח / ובהוללותו משתבח / ויהיה לו מקנה צאן
ומקנה בקר / שמחה וששון ויקר.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||