|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי מוסר תרצג. הנמרצה שבקללות אחד היה מחרף ומבזה את החסיד, לא נפלו
פניו. והיה מקללו בחייו ובממונו. היה מקללו, שיזדמנו לו עוונות הרבה, כדי שלא יהיה
בן העולם הבא – ונפלו פניו. אמרו לו תלמידיו: למה נפלו פניך? אמר להם: כשביישני, הרי לא פגם אותי,
ואין אני חפץ בכבודות, כשמת אדם לא ייהנה מכבודו. וכשקיללני בהנאת העולם הזה -
כל זה כלה. אבל כשקיללני בהנאת עולם הבא, למרוד בהקדוש
ברוך הוא, דאג לבי, פן יגרום עוון. והתפללתי, שלא ישמע קול מקללים אלא קול מן
המברכים.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||