|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי עם – אהבה ואמונים תרכד.
המשרת המוזר ורעייתו מעשה שהיה בחכם אחד גדול ועשיר מופלג,
והוא ואשתו היו בעלי צדקה וגמילות חסדים, וכל רעב שנכנס לביתם היה יוצא שבע. אבל
היו חשוכי בנים. יום אחד נכנסה אצל אשתו אלמנה אחת עניה
וצנועה, ובת קטנה יתומה עמה; והתנפלה לפני רגליה, בוכה ומתחננת לה, שתחוס ותרחם
עליה ועל בתה להחיות את נפשותן העטופות ברעב; ותתרצה
להתקבל בביתה לשרתה בכל כוחה, ואינה מבקשת ממנה שום שכר כי אם דוקא מחייתה ומחיית בתה; כי די לה להיות מסתופפת בצלה,
בהיותה בת טובים ואינה יכולה להיות נעה ונדה. והרבנית נכמרו רחמיה ואמרה לה: בואי
בתי, ותשבי את ובתך בביתי; ותאכלנה ותשתינה וגם אתן את שכרך, שכר עבודתך. ותען ותאמר
לה: אמצא חן בעיניך כי ניחמתיני, ואנוכי כאחת שפחותיך. וכן היה: האלמנה נתיישבה עם בתה בבית
הרבנית והיתה עושה שרותה כראוי עד שנעשו כבני ביתה.
לא עברו ימים מועטים ונפטרה האלמנה, ונשארה היתומה הקטנה אצלם. והיו אוהבים אותה
מאד וחשבו אותה כבתם, להלבישה ולגדלה ולחנכה בכל מידות טובות, עד שגדלה ונעשתה
בת שלוש עשרה שנים. יום אחר בא בחור אחה בעל קומה ויפה
תואר, ונכנס אצל הרב והשתחוה לו ונשק ידיו. ויאמר לו:
אחלה פני אדוני ליקח אותי לביתו למשרת לשרתו לכל אשר
יצווני. ואיני מבקש ממנו כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, יען אני יתום, אין לי אב
ואם, ואין רצוני לשרת בשום בית כי אם בביתך. ויאמר לו הרב: בוא, ברוך יי, ואם כנים
הדברים שתהיה נאמן, זריז וזהיר במלאכתך, אתן את שכרך. ויאמר לו: יהי לבך נכון בטוח שאשרת אותך
כרצונך! מאז היה הבחור יושב בבית החכם והיה משרת
אותו ככל אות נפשו יותר מאלף עבדים. ובטרם הוציא החכם דבר מפיו, תכף היה עושה
רצונו, אפילו אם היה הדבר קשה לעשותו או למצוא אותו במקום רחוק – הוא היה עושה הכל בנקל ברגע כמימריה בתכלית
השלמות, עד שמצא הרב הרבה נחת רוח ממנו. הבחור
ישב אצל הרב כשנתיים ימים, ובינתיים נקשרה אהבה בין הבחור ובין הנערה היתומה.
ויאמר הבחור לנערה: אני אהבתי אותך; ואם גם את אוהבת אותי, אמרי לי, אם יש את
נפשך להינשא לי. ותאמר לו: אמנם אני אוהבת אותך, אבל
בדבר הזה איני יכולה לומר לך דבר בלי רשותם ורצונם של הרב ואשתו, שהם לי כאב
ואם; ואם הם יסכימו, אינשא לך. ויאמר לה: טוב הדבר, שאת גילית דעתך, כי
אהבתיני ותינשאי חי, שזהו העיקר, ולא נשאר לי כי אם לשאול את פי הרב והרבנית;
אני חושב שהוא דבר נקל, יען כי הוא אוהב אותי הרבה ובודאי יעשה רצוני ולא ימנעך
ממני, ובפרט כשישמע מפיך שאת רוצה בי. ויהי למחרת, כשעמד הבחור אחרי גמרו
שרותו לפני הרב, אמר לו: אחלה פניך, אדוני, הרשני נא לשאול מאתך שאלה אחת. אמר לו הרב: אמור, בני, מה שאלתך; אם
הדבר אפשרי, לא אימנע מלעשות רצונך. ויאמר לו: אם מצאתי חן בעיניך, תן את
הילדה הזאת שבביתך לי לאשה. ויען הרב ויאמר לו: בני, מצדי אין מניעה
ורצוני לעשות רצונך; ובלבד שהילדה תהיה רוצה בך, יען כי היא בוגרת והיא ברשותה. ויאמר: נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ויקראו לנערה ויאמר לה הרב: התרצי
להינשא לזה הבחור? ותען ותאמר
לו: אדוני, ברשותכם וברצונכם, אני חפצה בו. ויען הרב: כן יהיה, ויהי רצון שיהא
זיווגכם עולה יפה; ועלי כל מחסורכם לעשות לכם כל צרכיכם. וכן היה. תכף ציוה לאומנים ולחייטים
להכין לכלה נדוניא ומלבושים כראוי לפי כבודו וכן
לחתן. ובמשך שלושים יום הכין להם צרכי החופה וישיאם בשמחה גדולה כמר בניו ויחד
להם חדר לדור בו. עתה צריך לידע, שהבחור היה בן מלך
השדים. כשנפטר אביו ולא רצו להמליכו תחת אביו והמליכו אחר, כעס עליהם, וסגר כל
אוצרות אביו ועלה למעלה בדמות אדם ונכנס לשרת אצל הרב וישב בביתו. בהמשך הזמן
נפטר אותו מלך, ונתייעצו כל בני מלכותו והסכימו
להמליך את הבחור הנזכר שהוא מזרע המלוכה וממלא מקום אביו. ויבקשוהו ולא מצאוהו.
לסוף הוגד להם שעלה למעלה ויושב בבית החכם הנזכר. מיד שלחו ארבעה שדים מהמכובדים
למעלה, לאמור לו שכך וכך היה העניין, ועתה הסכימו הכל
להמליכו תחת אביו. ויעלו האנשים ההם ונראו אליו וידברו אליו כדברים האלה: בוא
עמנו ומלכת עלינו ככל אשר תאווה נפשך. ויען ויאמר להם: כעת איני יכול לבוא
עמכם; יען כי נשאתי פה אשה מן העליונים, וצריך אני
לפייסה. והיה אם תרצה לבוא עמי, מה טוב, ואם לא תתרצה, מוכרח אני לפטרה בגט
פיטורין כדת משה וישראל, שלא תישאר עגונה. ויענו ויאמרו לו: הצדק אתך; אנחנו
נותנים לך זמן, עד שתגמור עניינך עם אשתך, ונחזור אצלך. וילכו למקומם. והוא ניגש אל הרב וסיפר לו כל העניין
ואמר לו: אדוני, אני צריך להגיד לו קושט אמרי אמת, שאני איני בן אדם כמותכם מהעליונים,
אלא שד יהודי מהתחתונים, בן המלך אשמדאי. ואחר פטירת מר אבי לא הוכשרתי בעיניהם
של בני מלכותי להמליכני תחת אבני, והמליכו איש זר במקומי. על כן חרה לי ונתרחקתי
מהם ועליתי הנה אצלכם ובחרתי להסתופף בצלך לישב בביתך. ועתה נפטר גם המלך
שהמליכו עליהם, נתייעצו ביניהם והסכימו להמליכני תחת
אבי ושלחו שלוחים לקרוא לי. ואני לא רציתי לילך עמם עד שאקח רשות מכבודך, וגם
עלי לדבר עם אשתי ולספר לה העניין: אם תתרצה לבוא עמי, תמלוך במלוכה ותעלה
במעלות ולא יחסר לה דבר, ואם לא תרצה לבוא עמי, אני מוכן ליתן לה גט כדת וכהלכה,
וגם אפרע לה כתובתה. ויקרא הרב לאשה
ויגד לה כל העניין, וישאל אותה: התלכי
עם האיש הזה ותהיי מלכה מושלת וגבירה, או תרצי שיפטור אותך בגט פיטורין? ותען
ותאמר: אני אלך עמו, אך בתנאי שיעשה רצוני, והוא שאיני רוצה לאכול שום דבר
מהתחתונים, כי אם שיביא לי כל צרכי מכאן מלמעלה ואבשל בידי, ונאכל יחד ממעשה ידי
דוקא. ויען בעלה ויאמר לה: אם זו היא שאלתך,
מתחייב אני לעשות רצונך ככל אשר תאווה נפשך, ואביא לך כל דבר מלמעלה ולא יחסר לך
דבר! ותאמר: אם כן, אלך עמך. וינשקו ידי הרב וידי הרבנית. ויקח הבעל את אשתו וילכו להם.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||