|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
ראשונים
ואחרונים שצז. חננאל ופפוליאון אשא דעי לחוות פליאות / שעל ידי רבי
חננאל [ר' חננאל בן אמתי, אחי הפייטן שפטיה
בן אמתי איש אוריה] היו
עשויות. / אח קטן היה לו / ופפוֹליאון שמו / ובקוצר ימים
נפרד מעמו / ונגע יומו / ונאסף ונסתם / אֶחָיו היו בביניבינטוֹ
לעשות מלאכתם. / ורבי חננאל איחרו / להוליכו בקבורת אבותיו לקברו / ויוחל לאחיו
עד בואם להיעגן ולהיאָנן /
על אחיהם שמת לבכות ולספוד ולקונן. / ובעבור לא יסריח ויבאש / ובשר גופו לא ייבּאש / כתב בקלף שם אלוה וקונו / ושם הקלף תחת לשונו /
והשם החיה אותו / והעמידו וישב על מיטתו / וספר שם לפניו / והיה צופה בו ומביט
בעיניו. ואותו הלילה שאחיו למחר באו / תימה גדול בחלום ראו / והנה מלאך יי במראה / אליהם בחזון
נראה / והשמיעם דברים תמהים: / "למה תטריחו את יי האלהים
/ ותעשו דברים שאינם ראויים? / האל ממית ואתם מחיים / ואתם לא כן תעשו / את יי אלהיכם לא תנסו." / והם לא ידעו את אשר נעשה / מן
המעשה שרבי חננאל עשה. ובהגיעם לביתם / יצא לקראתם / והלכו אל
אחיהם לראותו / ומצאו אותו / יושב על מיטתו. / ומן המעשה לא היו יודעים / ומהשם
שתחת לשונו אינם נודעים. / ושמעו כל המעשה בברר /
ובכו בקול יללה ומרר / ועל אחיהם זעקו לעומתו: / "הנה גברת להחיותו / ואתה
תוכל להמיתו!" / ואז הלך רבי חננאל בבכיה
ובמרירות ובזעקה / ונאנק ואמר אל אחיו: "תן לי פיך ואנשקה." / והמת
פתח פיו ונשקהו בנשיקה. / והוא ידו תחת לשונו שׂם / והשם הכתוב בקלף הוציא משם.
/ מיד שהשם נלקח מעמו / אל המיטה נפל גלמו. / והגולם שב לעפרה ולרקבונה / והנפש הלכה אל האלהים
אשר נתנה.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||