|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
ראשונים
ואחרונים שצו. לא המתים יהללו יה ואחרי זאת / הבין [אהרן] לחזות / לעשות עזיזות / קשות ועזות / בְּבֶינֶיבֶינְטוֹ
בלכתו / יצאו לקראתו / כל הקהל ביחד / כולם כאיש אחד. / וביום השבת עמד / בחור
אחד נחמד / לעשות תפילה / לפני שוכן מעלה / והתפילה הנעים / בקול נעים. /
ובהגיעו ב'ברכו את יי המבורך' / קולו בנועם ארך /
והשם לא הזכיר. / והרב הבין והכיר / שהמתפלל מת היה / ו'לא
המתים יהללו יה'. [תהלים קטו, יז] / מיד זעק / ובקול גדול צעק: /
"שב אל תתהולל / שאינך ראוי להלל / ולפני אל להתפלל." / התחיל [הרב]
לפייסו / ולהשביעו בעושו: / "הגד לי ואל תפחד /
ומעשיך מני אל תכחד / והודה האמת ליוצר / הרוח נוצר / ושים נא כבוד / לאל הכבוד
/ ותן לו תודה / בתוך קהל ועדה/ וקנה העולם הבא / ובזה אל תהי לך חובה / ותינצל
מחרבה / ותקנה לעצמך טובה / והעולם הארוֹך / והטוב הערוך / לצדיקי עמו / ליראי
יי ולחושבי שמו." / מיד ענה [המת]
/ ואמר: "אמנה / אנוכי חטאתי / וליי עוויתי / ומרדתי
ופשעתי / והרע עשיתי / ואם תקבלו הפשע / שעבדכם פשע?" / והם קיבלו כולהם / כל אשר שם עליהם; / ואז הודה / ולאלוהים נתן תודה /
והגיד שעשה / וכל אשר בו נעשה. שמעוני עם יי / אלופי רבני / ישישי
וזקני / חנמי ונבוני / קציני ורוזני / גדולי וקטני /
אגיד לכם בפירוש / כל המעשה לפרוש: / איש יהודי היה ביומו / ורבי אחימעץ שמו [אחימעץ
הראשון, בן זמנם של אהרן איש בגדד ושפטיה בן אמתי] /
בירושלים עיר ההוללה / פעמיים שלוש בנדרים עלה / ובכל
פעם עלייתו / מאה זהובים הוליך אתו / שכן היתה נדבתו
/ פני צור ישועתו / להיטיב לעוסקי בתורתו / ולאבלי זבול תפארתו. / ובפעם השלישית
שעלה / לאמי שאלני בשאלה: / "תניהו לי / להיות אצלי / לעלות עמי / להנאת
עצמי / ולעשות שרותי. / ואני אוליכנו / ומידי תבקשנו
/ ואם לא אביאנו / וחטאתי ליי
/ אני ובני!" / אז הלכנו בשמחה / בלי יגון ואנחה./ כשהיינו יושבים בסעודה /
מסובים עם ראש הישיבה / ותלמידי הרחבה / פצחו בפציחה: / "ניתן שבחה / וזמרה חביבה / ושירה
ערבה / באהב ובחיבה / לדגול מרבבה." / נתנו
עיניהם / בתלמידיהם / היושבים לפניהם. / וראש הישיבה שלהם / הביט אליהם / ואמר
להם: / "הבחור היושב בינינו / שבא עם רבי אחימעץ חברנו / הוא ישמחנו /
וייטיב לבנו / בפוץ מעייניו / בשיח הגיוניו." /
התחלתי בשירה / בניגון וזמרה / להלל במורא / לעוטה אורה. ושם ישב / זקן ושב / ושירי קשב / ובלבו
חשב / התחיל לבכות / ועיניו שופכות / במר בוכות. / ורבי אחימעץ בט אליו / והבין מעלליו / וקם מן המסיבה / ולפני רגליו בא
/ ובאלהים השביעו / בכייתו להודיעו. / וענה באמירה /
וְיִדעו בברירה / שיצאה גזירה / מלפני הגבורה / בודאי ובאמת / שהנער הזה מהרה
הוא מת. / הוא החסיד [אחימעץ] כשמע / ועיניו דמעו דמע / בגדיו קרע / וראשו פרע /
והשיב לכולם: / "אין לי חיים בעולם
/ שעשיתי לאמו שבועה / להשיבו אליה בלי אסון ורעה / ואיך אשוב לביתי / והנער
איננו אתי? / והשבועה שנשבעתי / תאבד תקוותי / וסבר תוחלתי." / כשראו בצרתו
/ ואבל בכייתו / כתבו שם הנקדש / שהיה כתוב במקדש /
ובבשר חתכוני / בזרוע ימיני / ובמקום שהבשר חתכו /
שמה השם ערכו. / ומשם בשלום באתי / ולביתי ולאמי שבתי. / ועד שהיה רבי אחימעץ
בחיים / ברחתי מאיים לאיים / ועתה אני חי מאותם הימים / אם אני רוצה לעולמים /
כי מקום השם אין אדם יודע / רק אם אני אודיע. / אבל אני מראה לכם / והנני בידכם
/ עשו לי כטוב בעיניכם. והביאו השמלה / ועליה עלה / והראה מקום הקרע. / והרב שם
קרע / ומתוכו הוציא השם / והגוף נשאר בלא נשם. /ונפל הגולם רקב / כמשנים רבות
נרקב / והבשר / שב לעפר.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||