לדף המבוא

לאתר מס"ע

מסד הנתונים	מקור ישראל – האתר הישן
כניסה למסד הנתונים	תוכן העניינים	מקורות הסיפורים
חיפוש בבסיס הנתונים	חיפוש לפי מלות מפתח	חיפוש לפי שם הסיפור

סיפורי התלמוד בפי הבאים אחריו

שנח. נפש תחת נפש

מעשה בראובן הלבלר שמימיו לא טעם טעם חטא. אלא פעם אחת הלך לבית הכנסת בשחרית ומצא אדם יושב במקומו; מיד נזף בו ואמר לו: "במקום גדולים אל תעמוד" [משלי, כה, ו].

מיד עמד וישב אצל פתחו של בית הכנסת והתחיל בוכה בלבו. ונכנסה דמעתו אצל כסא הכבוד.

מיד שלח הקדוש ברוך היא ליטול את נפש בנו; ולא ניתן לו בן אלא לאחר שמונים שנה. וכשבא מלאך המוות, הכירו רבי ראובן ואמר לו: "מה לך באת? שמא הגיע זמני להיפטר מן העולם?"

אמר לו: "לאו, אלא שלחני הקדוש ברוך הוא ליטול את נפש בנך."

אמר לו: "למה?"

אמר לו: "מפני שנזפת בעני זה."

אמר לו: "אם כך נתחייבתי, הנח לי שלושים יום, עד שאני מכניס את בני אל ארוסתו וישמח בה; ואחר כן קח את נפשו."

הניח לו מלאך המוות שלושים יום. מיד נתרגז על מלאך המוות בארבע מידות רעות: באף וחמה ובחרון אף וקצף גדול.

מה עשה רבי ראובן? עמד וחילק את ממונו לשלושה חלקים; חלק אחד פיזרו לעניים ואביונים, וחלק אחד – כדי לשמח את בנו. אמר: שמא מתקיים הפסוק הזה: 'לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות' [משלי, יא, ד]. וחלק אחד הניחו, לידע מה יהיה הדבר.

לאחר עשרים ותשעה ימים ששימח את בנו, בא אליהו זכור לטוב וישב לו אצל פתחו של הנער.

מיד נרתע הנער וישב לו. אמר לו: "זקן, מפני מה באת?"

אמר לו: "בני, אני אליהו באתי לבשרך."

מיד נשתחוה לו; "אמר לו: מה בשורה?"

אמר לו: "מלאך המוות למחר יקח את נפשך, בני."

אמר לו הנער: "זקן, הלא מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד עכשיו כל מי שבא יומו הוא מת."

אמר לו: "הן."

אמר לו: "ואהיה כאחד מהם."

אמר לו: "בני, לא כשם שבני אדם מתים אתה מת."

אמר לו: "היאך הדבר?"

אמר לו: "בארבע מידות רעות שנרגז על מלאך המוות בהן מלמעלה הוא יבוא עליך."

אמר לו: "רבי, מה אעשה ואינצל מידו?"

אמר לו: "למחר כשאביך עולה לפני התיבה ואתה עומד משמאלו, הבט וראה עני אחד לובש בגדים צואים סמרטוטין; חלוק לו כבוד, שהוא מלאך המוות – שמא ירחם עליך."

למחר כשהגיעה השעה, חזר וראה אותו האיש, הלך ונתן לו שלום, אמר לו: "רבי, עמוד, שב במקום גדולים."

אמר לו: "בני, אביך אתמול אמר לי: 'במקום גדולים אל תעמוד' – ואתה אמרת לי: שב."

אמר לו: "והרי אני חלקתי לך כבוד."

אמר לו: "מי שהכבוד שלו, ירחם עליך."

מיד יצא וישב על פתח החופה. וישב הנער לפניו.

אמר לו: "בני, שאלה אני שואלך."

אמר לו: "אמור."

אמר לו: "אדם ששאל מחברו קופה מלאה תבן, נטלו ועשאו בטיט יבנה בו דירה גדולה; לאחר זמן בא בעל התבן ואמר לו: תן לי תבני – מה יעשה לו?"

אמר לו: "יתן לו תבן אחר תחתיו!"

אמר לו: "ואם אינו רוצה אלא תבנו, מה יעשה לו?"

אמר לו? "יסתור את הדירה ויקפיאנה במים ויתן לו תבנו."

אמר לו: "בני, אתה הוא התבן והרוח היא הדירה; שלחני הקדוש ברוך הוא שהוא בעל התבן, ליקח את תבנו."

לא השלים דבריו, עד שבא אביו מבית הכנסת, וידיו על ראשו, צווח ובוכה על פרי מעיו; ונפל לפני מלאך המוות ואמר לו: "בבקשה ממך, שתטול את נפשי תחת בני!"

מיד לבש עליו מלאך המוות ארבעה בגדי אכזריות – אף וחמה, חרון אף וקצף גדול – ונזדיין עליו כגיבור יוצא למלחמה; שלף חרבו מתערה והניח רגלו על צוארו כדי להכותו.

מיד נזדעזעו מאתיים וארבעים ושמונה איברים שיש בו; ועמד וברח מתחתיו ואמר לו: "למי שאתה שלוח ליטול את נפשו, לך וטול את נפשו, שאיני יכול לסבול במה שבאת עלי."

וכיון שראתה זקנתו [אמו], נפלה ושערה סתור מפולשת בעפר; אמרה לו: "בבקשה ממך, שתטול את נפשי תחת פרי מעי!" והיא גועה ובוכה.

מיד לבש לה מלאך המוות ארבעה בגדי אכזריות – אף וחמה וחרון אף וקצף גדול – ונזדיין עליה כגיבור יוצא למלחמה; ושלף חרבו מתערה והניח רגלו על צוארה כדי להכותה.

מיד ברחה מתחתיו ויצאה ונעלה הדלת אחריה ואמרה: "למי שאתה שלוח ליטול את נפשו, לך וטול את נפשו, שאיני יכולה לסבול במה שבאת עלי."

באותה שעה שראתה כלתו של אותו הנער המראה הגדול הזה, ירדה מחופתה ונפלה לפני מלאך המוות ואמרה לו: "בבקשה ממך שתטול את נפשי תחת הנער הזה, והנח לו שישבע ימיו, לקיים מה שכתוב: 'נפש תחת נפש'!"

מיד לבש עליה ארבעה בגדי אכזריות ושלף חרבו מתערה והניח רגלו על צוארה.

אמרה לו: "גמור מלאכת מלך מלכי המלכים ששילחך!"

ונתבהל עליה פעם שניה ושלישית, ולא חזרה אלא אמרה: "גמור מלאכת מלך מלכי המלכים!"

מיד נתרחם עליה מלאך המוות, ונפלה דמעה של רחמים מעין מלאך המוות.

אמר הקדוש ברוך הוא: "זה שהוא אכזרי הורג נפשות נתרחם על אלו – אני שכתוב כי 'אל רחום וחנון' [ויקרא, כד, יח] – לא ארחם עליהן?"

והוסיף להן הקדוש ברוך הוא שבעים שנה לכל אחד ואחד.

הדא הוא דכתיב: 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון' [ירמיה לא, יב].

מספר סידורי: 358

עמוד: רלד-רלה

מקור: (ג, קכה-קכז). גסטר, סי' קלט, ש"א, 107, 189; ב"י א, 164-160, 340-339, 372, 383. (=סי' 136). צפונות, קסה-קסו ("אלקסטיס העברית").

מלות מפתח: שכר ועונש, מוות, נישואין, מלאך, אליהו הנביא, גילוי אליהו, מלאך המוות, אשה מצילה את בעלה ממות

לדף המבוא

לאתר מס"ע

מסד הנתונים	מקור ישראל – האתר הישן
כניסה למסד הנתונים	תוכן העניינים	מקורות הסיפורים
חיפוש בבסיס הנתונים	חיפוש לפי מלות מפתח	חיפוש לפי שם הסיפור